ההשפעה של קצב הלב במנוחה ופעילות גופנית על התמותה הלבבית (מתוך Journal of Epidemiology & Community Health)

מאת ד”ר נגה ליפשיץ

מתוצאות מחקר שפורסם ב-11 בינואר 2010 ב- Journal of Epidemiology & Community Health, עולה כי נמצא קשר בין קצב לב גבוה במנוחה ובין סיכון מוגבר לתמותה ממחלת לב איסכמית, וכי בנשים, פעילות גופנית הובילה לצמצום סיכון זה.

החוקרים כותבים כי זהו המחקר הראשון שנערך לבדיקת ההשפעה המשולבת של קצב הלב במנוחה ופעילות גופנית על התמותה ממחלת לב איסכמית, בקרב מדגם משתתפים ללא מחלה קרדיווסקולארית בעת ההצטרפות.

החוקרים בדקו נתונים על 24,999 גברים ו-25,089 נשים ללא מחלה קרדיווסקולארית בעת ההצטרפות ממחקר ה-HUNT, מחקר פרוספקטיבי שנערך בנורבגיה. החוקרים אספו נתונים על מצב הבריאות הכללי ועל אורח החיים של המשתתפים, כולל תדירות ועוצמת הפעילות הגופנית. תדירות הפעילות חולקה ל-5 דרגות: 0, <1, 1, 2-3, ו- >4 פעמים בשבוע, ומשתתפים שדיווחו כי הם מתאמנים לפחות פעם בשבוע נשאלו על משך הפעילות הממוצע (<15, 15-30, 30-60 ו- >60 דקות) ועל עוצמת הפעילות (קלה, בינונית או מאומצת). על מנת להעריך את ההשפעה של סך היקף הפעילות הגופנית יצרו החוקרים ציון מסכם המשלב את נתוני התדירות, משך ועוצמת הפעילות הגופנית של כל משתתף.

מתוצאות המחקר עולה כי לאחר מעקב ממוצע בן 18.2 שנים נפטרו 2,566 גברים ו-1,814 נשים מסיבה קרדיווסקולארית. במחקר נמצא קשר בין קצב לב גבוה במנוחה ובין סיכון מוגבר לתמותה קרדיווסקולארית, בייחוד ממחלת לב איסכמית.

החוקרים מדווחים כי בגברים עם קצב לב של 101 פעימות לדקה ומעלה (החמישון העליון) נמצא יחס סיכון מתוקנן של 1.73 לתמותה ממחלת לב איסכמית, לעומת גברים עם קצב לב של 61-72 פעימות לדקה (טווח ההשוואה). לדבריהם, לא נמצאה השפעה משמעותית של גיל הגברים על סיכון זה. עבור כל עלייה בקצב הלב במנוחה של 10 פעימות בדקה, נצפתה עלייה של 10% בסיכון לתמותה ממחלת לב איסכמית בגברים צעירים מ-70 שנים (p=0.004), לעומת עלייה של 11% בסיכון בגברים מבוגרים יותר (p=0.01).

בנשים עם קצב לב במנוחה בחמישון העליון נמצא יחס סיכון של 1.42 לתמותה ממחלת לב איסכמית, לעומת נשים עם קצב לב בטווח ההשוואה. עם זאת, בנשים הודגמה לגיל השפעה חזקה יותר על סיכון זה. בנשים צעירות מגיל 70 שנים עם קצב לב במנוחה בחמישון העליון נמצא יחס סיכון של 2.11 לתמותה ממחלת לב איסכמית, לעומת יחס סיכון של 0.95 בנשים בנות 70 שנים ומעלה עם קצב לב בחמישון העליון. בנשים צעירות מגיל 70 שנים נצפתה עלייה של 18% בסיכון לתמותה ממחלת לב איסכמית עבור כל עלייה בקצב הלב במנוחה של 10 פעימות לדקה (p<0.001), אך בנשים מבוגרות מגיל 70 שנים לא נצפה קשר שכזה.

החוקרים משערים כי ייתכן שהנשים הפגיעות יותר לקצב לב גבוה במנוחה נפטרו בגיל צעיר יותר. הם כותבים כי במחקר קודם נצפה קשר בלתי תלוי בין קצב הלב במנוחה ובין אירועים כליליים בנשים לאחר מנופאוזה, ומציינים כי תוצאות המחקר מספקות נתונים נוספים על האפידמיולוגיה של מחלה קרדיווסקולארית בנשים.

כמו כן נמצא במחקר כי משתתפים שדיווחו כי הם לא מבצעים כלל פעילות גופנית סבלו מסיכון מוגבר למחלה קרדיווסקולארית, בהשוואה למשתתפים שדיווחו על פעילות גופנית בכל דרגה. בנשים נצפה כי פעילות גופנית הובילה לצמצום הסיכון הכרוך בקצב לב גבוה במנוחה, אך לא בגברים.

לדברי החוקרים, בשלב זה לא ברור מדוע פעילות גופנית הובילה לצמצום סיכון זה בנשים אך לא בגברים. הסבר אפשרי אחד הוא שגברים נתנו הערכת יתר של מידת הפעילות הגופנית שלהם, אשר הובילה להטיית התוצאות. לפיכך ממליצים החוקרים לערוך מחקרים נוספים, על מנת להעריך את הקשר בין קצב הלב במנוחה ופעילות גופנית והשפעתם על התמותה ממחלת לב איסכמית.

J Epidemiol Community Health 2010;64:175-181

לידיעה במדסקייפ

0 תגובות

השאירו תגובה

רוצה להצטרף לדיון?
תרגישו חופשי לתרום!

כתיבת תגובה

מידע נוסף לעיונך

כתבות בנושאים דומים

הנך גולש/ת באתר כאורח/ת.

במידה והנך מנוי את/ה מוזמן/ת לבצע כניסה מזוהה וליהנות מגישה לכל התכנים המיועדים למנויים
להמשך גלישה כאורח סגור חלון זה