הפסקת משלב טיפול עם מתוטרקסט אינה נחותה לעומת המשך הטיפול התרופתי לשמירה על פעילות מחלה נמוכה בחולים עם דלקת מפרקים שגרונית (Rheumatoid Arthritis) שהשיגו יעד טיפול זה תחת משלב מתוטרקסט עם Certolizumab, כך עולה מתוצאות מחקר חדש שפורסמו בכתב העת Arthritis Research & Therapy.
החוקרים מיפן השלימו את המחקר להשוואת ההשפעות של הפסקת מתוטרקסט לעומת המשך הטיפול בשילוב עם Certolizumab לשמירה על פעילות מחלה נמוכה ב-84 חולים (גיל ממוצע של 59.2 שנים, 83.3% נשים) עם דלקת מפרקים שגרונית שהשיגו מדד CDAI נמוך מ-10 למשך 12 שבועות ומעלה תחת טיפול משולב.
המשתתפים חולקו באקראי להמשך מתוטרקסט (41 חולים) או הפסקת לאחר תקופת הפחתת מינון בת 12 שבועות (43 חולים). המינון הממוצע של מתוטרקסט בתחילת המחקר עמד על 8.3 מ"ג בשבוע.
התוצא העיקרי היה שיעור החולים ששמרו על פעילות מחלה נמוכה ללא התלקחות לאחר 36 שבועות, כאשר התלקחות הוגדרה כמדד CDAI של מעל 10 או התערבות עם טיפולי הצלה. העדר נחיתות אושרה במידה והטווח התחתון של רווח בר-סמך 90% להבין בין הקבוצות עלה על שולי העדר נחיתות של 18%-.
שיעור החולים ששמרו על פעילות מחלה נמוכה לאחר 36 שבועות עמד על 85.4% (רווח בר-סמך 90% של 76.3-94.4%) באלו שהמשיכו מתוטרקסט ועל 83.7% (רווח בר-סמך 90% של 74.5-93.0%) באלו שהפסיקו את הטיפול, עדות להעדר נחיתות של הפסקת מתוטרקסט.
אירועים חריגים היו דומים בין הקבוצות, ללא תיעוד אירועים חריגים חמורים ו-COVID-19 היה הזיהום היחיד המדווח בשתי הקבוצות עם שני מקרים בכל קבוצה.
לאחר 36 שבועות, שיעור החולים עם תסמינים גסטרואינטסטינאליים היה נמוך יותר משמעותית בקרב אלו שהפסיקו מתוטרקסט, בהשוואה לאלו שהמשיכו בטיפול התרופתי (2.4% לעומת 15.8%, p=0.034).
החוקרים מסכמים וכותבים כי ממצאי המחקר מעידים כי הפסקת מתוטרקסט אינה נחותה לעומת המשך טיפול אחזקה לשמירה על פעילות מחלה נמוכה בחולים עם דלקת מפרקים שגרונית תחת Certolizumab.
Arthritis Research & Therapy, April 5, 2025
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!