חדשות

האם הפרעת קשב וריכוז של הגיל המבוגר אינה המשכית לילדות? (July 2016, JAMA)

17/07/2016

מאת ד''ר אלינור בריסקין

בניגוד לאמונה הרווחת, הפרעת קשב וריכוז (ADHD) אינה בהכרח הפרעה הממשיכה באופן ישיר את אותה הפרעה מגיל הילדות. יתכן כי זו הפרעה נפרדת עם מהלך שונה. כך על פי שני מאמרים אשר פורסמו החודש ב JAMA.

במחקר אחד[1] השתתפו 5249 פרטים אשר היו חלק ממחקר העוקבה 1993 Pelotas Birth Cohort Study ונולדו בפלוטאס, ברזיל, בשנת 1993. מעקב על אנשים אלה בוצע בהגיעם לגילאים 18 או 19.

מבין המשתתפים, 393 מטופלים (8.9%) אובחנו עם ADHD בגיל 11, על פי הקריטיונים האבחנתיים של DSM-IV. רק 60 מטופלים (17.2%) המשיכו עם אבחנה זו בהגיעם לבגרות. בנוסף, 492 (12.2%) מטופלים אובחנו עם ADHD צעיר-מבוגר (young-adult ADHD) על פי DSM-V, אך רק ל-60 מהם (12.6%) ההפרעה התקיימה גם בילדות.

מחקר קודם[2] אשר פורסם ב American Journal of Psychiatry, עקב אחרי מטופלים עד גיל 38. במחקר זה נמצא כי ל 87% מהמבוגרים עם ADHD, לא היתה אבחנה של ADHD בילדות, ול- 85% מהמטופלים עם ADHD של הילדות הפרעה זו לא המשיכה בבגרות.

במחקר השני[3] בוצע מעקב על 2040 תאומים אשר נולדו באנגליה ובויילס בין השנים 1994-1995 וצורפו ל Environmental Risk Longitudinal Twin Study. במחקר זה, 247 מטופלים אובחנו עם ADHD של הילדות על פי DSM-IV, מתוכם 54 (21.9%) אובחנו עם ADHD בגיל 18 על פי DSM-V.

גורמים אשר היו קשורים מסיכוי יותר גבוה להישארות האבחנה בבגרות היו יותר סימפטומים בזמן האבחנה (OR 1.11) ו-IQ נמוך יותר (OR 0.98).

מבין 166 המבוגרים שאובחנו עם ADHD במחקר, 112 (67.5%) לא תאמו את קריטריוני האבחנה בילדות.  

חלק מהחוקרים עדיין נזהר מלבשר כי ADHD אינה הפרעה נוירו-התפתחותית, והסביר את היעדר הקורלציה בין ADHD בשנות הילדות והבגרות בכך שלמרות שההפרעה היא כן נוירו-התפתחותית, בחלק מהמקרים יש התפתחות מאוחרת של ההפרעה (late onset), כאשר אחד הגורמים המשפיעים על גיל ההופעה היא הסביבה בה גר הילד.

חוקרים אחרים טוענים כי יתכן שמקרים אשר הוגדרו כמקרי ADHD חדשים במבוגרים, למעשה לא באמת היו חדשים, אלא שבתור ילדים היה קושי באבחנתם בשל היותם "Subthreshold ADHD". בנוסף יתכן (ומחקרים קודמים הצביעו על) תת-דיווח במבוגרים אשר בתור ילדים אובחנו עם ADHD, ולעומת זאת דיווח יתר במבוגרים אשר בתור ילדים לא אובחנו עם ADHD.

עם כל זאת, המחקרים הללו מעניינים ויתרונם בכך שהם מחקרים אורכיים (longitudinal).

הם מעלים את הצורך במחקרים נוספים בנושא ADHD, ובפרט בנושא adult-onset ADHD.

לגבי הפרקטיקה היום יומית, מדגישים החוקרים כי אין למנוע ממטופלים טיפול ב- ADHD רק מפני ש DSM-V דורש גיל אבחון מוקדם יותר, יש להתייחס בזהירות לדיווח של מבוגרים  על תסמיני ADHD חדשים, וכן לחפש את המקרים של subthreshold ADHD.

 

Adult-Onset ADHD Not a Continuation of Childhood Disorder? (מדסקייפ)

מידע נוסף לעיונך

© e-Med 2021 | כל הזכויות שמורות
שתף מקרה קליני