מנתונים חדשים שפורסמו בכתב העת Clinical Endocrinology עולה כי יש להמליץ על שינויים באורחות חיים להפחתת משקל למטופלים עם השמנת-יתר חולנית בכל גיל, לאחר שלא נמצאו הבדלים בירידה במשקל בין מטופלים שמנים או צעירים יותר.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי לעיתים קרובות גיל מהווה מכשול לשילוב מטופלים בתכניות לטיפול בהשמנה בבתי חולים. מטרת המחקר הנוכחי הייתה לבחון את ההשפעה של גיל על היכולת לרדת במשקל דרך התערבויות לשינוי אורחות חיים במסגרת שירות הניתן בבית חולים.
המחקר הרטרוספקטיבי כלל 242 משתתפים שנבחרו באקראי עם השמנת-יתר חולנית , אשר השתתפו שנים 2005-2016 בתכנית לטיפול בהשמנה במסגרת בית חולים וקיבלו רק המלצות לשינוי אורחות חיים.
התוצאים העיקריים כללו את אחוז הירידה במשקל ואחוז הירידה במדד מסת הגוף לאחר ההתערבויות לשינוי אורחות חיים. הנתונים סווגו לפי גיל המשתתפים: קבוצה 1 (לגיל 60 שנים, 167 משתתפים) וקבוצה 2 (גילאי 60 שנים ומעלה, 75 משתתפים). החוקרים השוו את הירידה במשקל בין הקבוצות.
משך ההתערבות לירידה במשקל נע בין חודש ועד 143 חודשים (בממוצע, 38.9 חודשים). מדד מסת הגוף ההתחלתי היה שונה משמעותית בין הקבוצות ועמד על 49.7 ק"ג למטר בריבוע בצעירים ועל 46.9 ק"ג למטר בריבוע באוכלוסיה המבוגרת יותר.
לאחר יישום התערבויות לשינוי אורחות חיים לא תועדו הבדלים בין שתי הקבוצות באחוז הירידה במשקל הגוף (6.9% לעומת 7.3%, p=NS), או באחוז הירידה במדד מסת הגוף (8.1% לעומת 7.8%, בהתאמה, p=NS). בסיכומו של דבר, לא תועדה קורלציה משמעותית בין גיל המטופלים בעת ההפניה ובין אחוז הירידה במשקל.
החוקרים מסכמים וכותבים כי גיל מתקדם אינו משפיע על סיכויי הצלחת תכניות להפחתת משקל במסגרת בית חולים. לאור זאת, הם קובעים כי גיל עצמו אינו צריך להשפיע על ההחלטות הקליניות באשר לקבלת חולים לטיפול במסגרת שירות הניתן בבית חולים לטיפול בהשמנה.
Clin Endocrinol (Oxf) 2020. Published online November 22, 2020
לידיעה במדסקייפ