חדשות

חלק מהטיפולים התרופתיים לטרשת נפוצה מלווים בסיכון מוגבר לפסוריאזיס (מתוך כנס ה-CMSC)

02/11/2021

 

בחולים עם טרשת נפוצה סיכון מוגבר להתפתחות פסוריאזיס בנוכחות חלק מהתרופות המכוונות כנגד תאי B, כך עולה מתוצאות מחקר חדש שהוצגו במהלך כנס ה-Consortium of Multiple Sclerosis Centers.

 

החוקרים מסבירים כי בחולים עם טרשת נפוצה ופסוריאזיס, או אלו בסיכון גבוה להתפתחות פסוריאזיס, תתכן תועלת לבחירה זהירה של טיפול תרופתי כנגד טרשת נפוצה.

 

המחקר הנוכחי הושלם לאחר שזוהו מקרים של פסוריאזיס שהתפתחו חודשים עד שנים לאחר התחלת טיפול ב-Ocrelizumab, טיפול המכוון כנגד תאי B. החוקרים בחנו את דיווחי המקרים אודות מקרי פסוריאזיס בחולים עם טרשת נפוצה תחת טיפולי DMT (Disease-Modifying Treatment) בין השנים 2009 עד 2020 על-סמך נתונים במערכת FDA Adverse Event Reporting System.

 

החיפוש הוביל לזיהוי 517 דיווחים אודות פסוריאזיס מבין 45,547 דיווחים על מצבים עוריים. הדיווחים נקשרו עם Interferon beta 1a (136 דיווחים, 26%), Natalizumab (107 דיווחים, 21%), Fingolimod (75 דיווחים, 15%), Dimethyl Fumarate (64 דיווחים, 12%), Ocrelizumab (49 דיווחים, 10%), Teriflunomide (28 דיווחים, 5%), Interferon beta 1b (22 דיווחים, 4%), Glatiramer Acetate (12 דיווחים, 2%), Rituximab (10 דיווחים, 2%) ו-Alemtuzumab (9 דיווחים, 2%).

 

המספר הכולל של המקרים היה נמוך, אך ייתכן כי מדובר בתת-דיווח עקב ההנחה היא הפרעה אוטואימונית אחת מעלה את הסיכון להפרעה אוטואימונית אחרת ולכן מקרים של פסוריאזיס וטרשת נפוצה אינם מובילים לדיווח על אירוע חריג.

 

גיל המשתתפים הממוצע (48 עד 51 שנים) היה דומה עם כל התרופות, למעט Alemtuzumab (גיל ממוצע של 41 שנים). שיעור המקרים בנשים נע בין 71% עד 77% במרבית התרופות, עם מעט חריגים: Rituximab (60%), Ocrelizumab (63%) ו-Alemtuzumab (33%).

 

החוקרים מצאו עוד כי פסוריאזיס היווה 65% מכלל הדיווחים החריגים העוריים עם Rituximab. לשם השוואה, המספר עמד על כ-30% עם Ocrelizumab והיה קטן מ-1% עם טיפול ב-Dimethyl Fumarate ו-Alemtuzumab.

 

ההמלצה היא לעקוב מקרוב אחר מטופלים עם פסוריאזיס תחת טיפול המכוון כנגד תאי B, כאשר במקרים בהם חלה החמרה במחלת העור, ייתכן ויש מקום לשקול טיפולים חליפיים.

 

מתוך כנס ה-CMSC

 

לידיעה במדסקייפ

 

 

 

מידע נוסף לעיונך

© e-Med 2022 | כל הזכויות שמורות
שתף מקרה קליני