חדשות

מהו המשטר הטוב ביותר לטיפול מונע בקלקסן לאחר פרוצדורות כירורגיות? (Plast Reconstr Surg)

05/04/2021

 

מתן טיפול מבוסס-משקל ב-Enoxaparin (קלקסן) הדגים פרופיל פרמקוקינטי טוב יותר במניעת מצבי טיפול נוגד-קרישה לא-מספק או טיפול-יתר בחולים המקבלים טיפול נוגד-קרישה מניעתי לאחר פרוצדורות ניתוחיות, כך עולה מתוצאות מחקר חדש שפורסמו בכתב העת Plastic and Reconstructive Surgery.

 

במסגרת המחקר ביקשו החוקרים לבחון את ההשערה כי הפרופיל הפרמקוקינטי של טיפול מבוסס-משקל בקלקסן עשוי להיות עדיף על טיפול במינון-קבוע של קלקסן. מחקר FIVE (Fixed Or Variable Enoxaparin) היה מחקר אקראי, כפל-סמיות, בו נבחן הפרופיל הפרמקוקינטי של קלקסן והתוצאות הקליניות בחולים שחולקו באקראי לטיפול בקלקסן במינון 40 מ"ג, פעמיים ביום, או טיפול בקלקסן במינון 0.5 מ"ג/ק"ג, פעמיים ביום, כטיפול למניעת תרומבואמבוליזם ורידי לאחר-ניתוח. כל המשתתפים במחקר קיבלו את מנת הקלקסן הראשונה שמונה שעות לאחר הניתוח.

 

החוקרים שיערו כי מינון מבוסס-משקל של קלקסן אינו-נחות בהשוואה למינון-קבוע למניעת תת-טיפול (רמות Anti-Factor Xa מתחת ל-0.2 יחידות בינלאומיות/מ"ל) או טיפול-יתר (רמות Anti-Factor Xa מעל 0.4 יחידות בינלאומיות/מ"ל). תוצאי סיום משניים כללו את שיעורי אירועי דמם ותרומבואמבוליזם ורידי לאחר 90 ימים.

 

מדגם המחקר כלל 295 חולים, מהן 151 חולקו לטיפול בקלקסן במינון-קבוע ו-144 חולקו לטיפול מותאם-משקל.

 

למניעת תת-טיפול בנוגד הקרישה, מתן טיפול מבוסס-משקל הדגים יעילות גדולה יותר (79.9% לעומת 76.6%) עם הוכחת העדר-נחיתות בהשוואה לטיפול במינון קבוע (p=0.004). למניעת טיפול-יתר בנוגד הקרישה, מתן מבוסס-משקל של קלקסן היה עדיף על טיפול במינון-קבוע (90.6% לעומת 82.2%) עם הוכחת בטיחות עדיפה (p=0.046).

 

שיעורי אירועי דמם מג'ורי ותרומבואמבוליזם ורידי לאחר 90 ימים לא היו שונים משמעותית בין טיפול במינון-קבוע וטיפול מבוסס-משקל (0.66% לעומת 0.69%, p=0.98; 3.3% לעומת 4.2%, p=0.72; בהתאמה).

 

החוקרים מסכמים וכותבים כי מתן טיפול מונע בקלקסן במינון מותאם-משקל הדגים עדיפות על-פני טיפול במינון-קבוע למניעת תת-טיפול או טיפול-יתר בחולים לאחר ניתוח.

 

Plast Reconstr Surg. 2021 Apr 1;147(4):947-958

 

מידע נוסף לעיונך

© e-Med 2021 | כל הזכויות שמורות
שתף מקרה קליני