בתקופות בהן ישנה שכיחות גבוהה של תחלואה דמוית-שפעת בקהילה, שיעורי התמותה של מטופלי דיאליזה עולים משמעותית, כך עולה מתוצאות מחקר חדש, שפורסמו במהלך חודש ינואר בכתב העת Journal of the American Society of Nephrology.
החוקרין בחנו את דפוסי התמותה של חולים תחת טיפולי דיאליזה אל מול השינויים העונתיים בתחלואה דמוית-שפעת. לצורך כך, הם התבססו על נתוני ה-CDC (Centers for Disease Control and Prevention) לשנים 2000-2013.
בהשוואה לתקופות הקיץ, עליה של כ-1% בשפעת ותחלואה דמוית-שפעת בסתיו לוותה בעליה של 1.5% בתמותה של חולי אי-ספיקת כליות. בחורף, עליה של 1% בזיהומים נשימתיים אלו לוותה בעליה של 2% במקרי תמותה של חולי אי-ספיקת כליות.
החוקרים כותבים כי תחלואה דמוית-שפעת אינה בהכרח הגורם הישיר למוות במקרים אלו, אך זו עשויה לתרום לגורמים אחרים לתמותה. לדוגמא, תחלואה דמוית-שפעת מעודדת תהליכי דלקת, כך שחולים עם אי-ספיקת כליות עלולים להיות מועדים לזיהומים אחרים, או אף אירועים קרדיווסקולאריים.
חיסונים כנגד שפעת, אמצעי הגנה דוגמת מסיכות והקפדה על חיטוי יחידות דיאליזה במהלך עונת השפעת, עשויים כולם להגן על חולים עם כשל כלייתי מפני תחלואה דמוית-שפעת. מחלות אלו משפיעות באופן לא-פרופורציונאלי על אוכלוסיות פגיעות, דוגמת קשישים, ואלו עם מחלת כליות כרונית, דוגמת חולי אי-ספיקת כליות.
החוקרים כותבים כי הממצאים מציעים כי הגנה מפני שפעת ומחלה דמוית-שפעת, ומעקב וטיפול בזיהומים אלו עשויים לסייע במאמצים להפחתת התמותה של חולים עם מחלת כליות בשלב סופני.
J Am Soc Nephrol 2019
לידיעה במדסקייפ