מאת ד”ר בן פודה שקד

ממחקר חדש אשר פורסם בגיליון אוקטובר של ירחון New England Journal of Medicine (NEJM) עולה כי התכשיר האנבולי הסיסטמי Teriparatide, כאשר ניתן למשך שישה שבעות לאחר ניתוח פריאודונטלי, הביא לשיפור בצבירה הכוללת של עצם ליניארית ובתוצאות קליניות נוספות בהשוואה לתרופת דמה, בחולים עם פריאודונטיטיס קשה. את תוצאות המחקר הציגו החוקרים בנוסף בכנס השנתי של ה-American Society for Bone and Mineral Research.

החוקרים מסבירים כי Teriparatide, אשר מכיל את 34 חומצות האמינו הראשונות של הורמון הפאראתירואיד, מאושר בידי ה-Food and Drug Administration (FDA) האמריקאי לטיפול באוסטיאופורוזיס, ומצוי כעת בבדיקה לשימוש כטיפול במצבים גרמיים של חלל הפה.

לדברי החוקרים, קבוצתם מתמקדת מזה שנים רבות בפעולות הורמון הפאראתירואיד. הם מציינים כי במחקרים פרה-קליניים, מצאו עדויות לכך ש-Tereparatide עשוי להיות מועיל במיוחד במצבים של ריפוי פצע.

במחקר הנוכחי נכללו 40 חולים עם מחלה פריאודונטלית קשה אשר הוקצו אקראית לקבל Teriparatide במינון 20 מיקרוגרם, או לחילופין תרופת דמה, מדי יום, וזאת לצד טיפול בסידן במינון 1000 מ”ג וויטמין D במינון 800 IU, למשך שישה שבועות לאחר ניתוח פריאודונטלי. מינוני התרופות ניתנו כזריקות עצמיות והותחלו שלושה ימים לפני הניתוח.

החוקרים מדווחים כי בתום 12 חודשי מעקב, נמצא כי מתן ה-Teriparatide הביא לירידות משמעותיות קלינית וניכרות יותר בצורה מובהקת בעומק ה-probing (2.42 לעומת 1.32 מ”מ; p=0.02) ובתוספת של מידת ההתחברות הקלינית (1.58 לעומת 0.42 מ”מ; p=0.02) בהשוואה לתרופת הדמה.

בנוסף, מציינים החוקרים כי הרזולוציה של הפגמים הרדיוגרפיים בעצם האלביאולרית הייתה רבה משמעותית בקרב החולים בקבוצת ה-Teriparatide בהשוואה לאלו בקבוצת הביקורת החל משישה חודשים למעקב. בתום שנה, נמצא כי התוספת הליניארית הממוצעת שהושגה בעצם הייתה 29% (1.86 מ”מ) עבור אלו הראשונים, לעומת 3% (0.16 מ”מ) באלו האחרונים (p<0.001). לדבריהם, לא נצפו תופעות לוואי רציניות כתוצאה מהטיפול בתכשיר.

החוקרים טוענים כי היו שבעי רצון מתוצאותיהם אלו, ובמיוחד מכך שהחולים בקבוצת ה-Teriparatide המשיכו להראות שיפור במהלך השנה הראשונה למעקב.

באשר למגבלות המחקר הנוכחי, מזכירים החוקרים את גודל המדגם הקטן, ומוסיפים כי יש צורך בהמשך המחקר בתחום על מנת לאשר כי טיפול זה עשוי להיות בעל תועלת בהתוויות הקשורות בלסת, בין אם כטיפול באוסטיאונקרוזיס או במחלה פריאודונטלית. לדבריהם, קיים מחסור רציני במחקרים הבוחנים תכשירים הפעילים בעצם כגון Teriparatide באתרים ממוקמים כמו הלסת. השימוש בתכשיר זה בהתוויה של מחלה פריאודונטלית עשוי להיות אדיר, מוסיפים החוקרים, מאחר ואנשים רבים כל כך סובלים ממנה ויאבדו את שיניהם כתוצאה מכך, כך שלטיפול פוטנציאל להשלכות רחבות היקף לטענתם.

עם זאת, החוקרים מזכירים כי בשלב זה התכשיר הינו ניסיוני בלבד בשימוש לאחר ניתוח פריאודונטלי, וישנה כברת דרך בטרם יאושר לשימוש קליני בהתוויה זו, כך שהמדובר בינתיים בספקולציה בלבד.

מומחה בתחום אשר הגיב לפרסום הדברים במסגרת מאמר מערכת באותו גיליון, מציין כי המחקר הנוכחי מספק ראיות ראשוניות מעניינות לפיהן Teriparatide עשוי להועיל לחולים עם פריאודונטיטיס קשה, ואולם לדבריו חשוב יהיה להדגים כי השיפורים שנצפו בסמנים עקיפים של תוצאות המחלה כפי שנמדדו בעבודה זו אכן מלווים בשיפורים בתוצאות קליניות עיקריות, כגון אובדן שיניים.

כמו כן, טוען המומחה כי חשוב יהיה לקבוע מהו משטר הטיפול היעיל ביותר ולבחון שמא Teriparatide יעיל יותר או פחות בהשוואה לטיפולים פחות יקרים כגון ביספוספונטים, אשר עבורם קיימות גם כן ראיות מסוימות המעידות על תועלת בהקשר זה. לדבריו, ישנה עבודה רבה נוספת שתצטרך להתבצע בטרם Teriparatide יהפוך לטיפול מבוסס באוכלוסיית חולים זו.

החוקרים מוסיפים כי החולים אשר נכללו במחקרם זה סבלו ממחלה קשה ביותר ומייצגים לפיכך רק מיעוט קטן של חולים עם פריאודונטיטיס, ולא את מרבית החולים עבורם טיפול דנטלי מקובל והימנעות מעישון נותרים עקרונות הטיפול החשובים.

NEJM 2010

לידיעה במדסקייפ