מאת יהונתן ניסן, סטודנט לרפואה באוניברסיטת תל אביב ופרמדיק
מחקר שפורסם ב-JAMA Internal Medicine הראה כי אחד מכל שלושה מטופלים המטופלים בנוגדי קרישה ישירים דרך הפה (DOAC) מקבלים בנוסף טיפול באספירין ללא אינדיקציה ברורה, מה שחושף אותם לסיכון מוגבר לדימום.
המחקר בדק 3,280 מטופלים שטופלו ב-DOAC לטיפול בפרפור פרוזדורים או במחלות טרומבואמבוליות ורידיות (VTE), ללא היסטוריה של אוטם שריר הלב או היסטוריה של החלפת מסתם לב. מתוכם, 1,107 (33.8%) חולים שלא הייתה להם אינדיקציה ברורה לטיפול באספירין טופלו הן באספירין והן ב-DOAC. המחקר הראה כי לאחר תקופת מעקב ממוצעת של כ-20.9 חודשים, לחולים שטופלו הן באספירין והן ב-DOAC היו יותר אירועי דמם משמעותיים בהשוואה לחולים שטופלו רק ב-DOAC (31.6 לעומת 26.0 אירועים ל-100 שנות חולה, בהתאמה).
כאשר החוקרים בדקו סוגים ספציפיים של אירועי דמם, הם הבחינו שדימום קל היה שכיח יותר באופן משמעותי בקבוצת הטיפול בשתי התרופות בהשוואה לטיפול רק ב-DOAC (26.1 לעומת 21.7 אירועים לכל 100 חולים, בהתאמה). עם זאת, דימום משמעותי היה שכיח יותר בטיפול הכפול, אך ההבדל לא היה מובהק סטטיסטית. בנוסף, הטיפול הכפול לא היה קשור להבדל משמעותי בתוצאים הטרומבוטים.
המגבלות העיקריות במחקר היו שהשימוש באספירין לא היה אקראי והוערך רק פעם אחת בזמן תחילת המחקר. בנוסף, ייתכן שלחוקרים לא היו נתונים על מטופלים שנטלו אספירין ללא מרשם במקרים מסוימים.
תוצאות אלו מדגישות את החשיבות של סקירות רפואיות תקופתיות לחולים עם מחלות לב וכלי דם. הספרות הרפואית מתקדמת במהירות וניתן לראות כי טיפולים שהפכו לטיפול שגרתי, כמו אספירין למניעה ראשוני, מיושנים מהיום למחר. כל זאת לאור הראיות וההנחיות האחרונות שיצאו שאינן תומכות במתן אספירין למניעה ראשונית עקב עלייה בסיכון לדימום, למרות התועלת הפוטנציאלית.
לכתבה ב-Medscape