חדשות

טיפול הורמונלי חליפי עם אסטרדיול בלבד וגם בשילוב פרוגסטרון, מראה ירידה של 50% בסיכון לתמותה מסרטן שד (Menopause)

19/12/2019

מאת מערכת אי-מד

המחקר המוצג כאן כבר דווח לפני מס' שנים, אולם לאור כמה דיווחים אחרונים אודות הקשר בין טיפולים הורמונליים חליפיים וסרטן שד, אנו מציגים כאן שוב את הממצאים בפורמט נרחב ומפורט יותר.

המאמר שפורסם בכתב העת Menopause: The Journal of The North American Menopause Society מדווח  כי טיפול הורמונאלי חליפי (HT ) עם אסטרדיול בנשים לאחר-מנופאוזה בפינלנד היה מלווה בהפחתה מובהקת וניכרת (כ-50%) של הסיכון לתמותה עקב סרטן שד, בהשוואה לנשים שלא נטלו HT .

החוקרים מציינים כאמור  כי הסיכון לתמותה עקב סרטן שד היה נמוך בכ-50% בנשים לאחר חשיפה קודמת לטיפול הורמונאלי (HT)  חליפי בהשוואה לנשים שלא טופלו ב-HT .

גם לאחר תקנון , שיעורי התמותה מסרטן שד היו נמוכים יותר בכל משתמשות ה-HT עם חשיפה מירבית של 5 שנים. (שיעור סיכון מתוקנן 0.56, בטווח 0.52-0.6) .

הירידה בסיכון לתמותה במשתמשות אסטרוגן (ET) נטתה להיות גדולה יותר בכל קבוצות הגיל בהשוואה למשתמשות EPT , עם הבדל מובהק סטטיסטי בקבוצות הגיל של בין 70-79 (סיכון יחסי 0.66, בטווח 0.57-0.66 לעומת 0.88 בטווח 0.77-1.00) .

באוכלוסייה הכללית בפינלנד התמותה מסרטן שד היא של אחת מכל 10 חולות. ע"פ המידע במחקר הנוכחי הסיכון לתמותה מסרטן שד בקרב נשים עם היסטוריה של שימוש  ב-HT היה 1 ל-20. החוקרים סבורים שמידע זה מהווה מסר חשוב לנשים השוקלות שימוש או כבר משתמשות ב-HT .

החוקרים אספו נתונים אודות 489,1005 נשים שקיבלו טיפול הורמונאלי סיסטמי בין 1994-2009, והיו במעקב מתחילת הטיפול ההורמונאלי (חשיפה מצטברת של 3.31 מיליון שנות טיפול, מהן 1.9 מיליון שנות טיפול ב-ET ו-1.67 ב-EPT .) להערכת תמותה עקב סרטן שד (1,578 נשים). התמותה שתועדה נבחנה אל מול התמותה המתוקנת לגיל באוכלוסיית הרקע.

הגיל הממוצע של התחלת הטיפול היה 52 שנה, וסטיית התקן הממוצעת לחשיפה לטיפול הורמונלי חליפי כלשהו הייתה 6.8 שנים. 

החוקרים מדווחים כי השימוש ב-EPT למשך תקופה של למעלה מ-3 שנים לווה ב-עלייה של בין 31% ל-107% בסיכון לסרטן שד.

החוקרים מציינים כי משטרי הטיפול של אסטרוגן (( ET ואסטרוגן –פרוגסטרון (EPT ) הנמצאים בשימוש בפינלנד כוללים באופן בלעדי אסטרדיול, הניתן באופן פומי או טרנסדרמלי.

 במשטרי EPT בהם משתמשים בפינלנד, המרכיבים המרכזיים של פרוגסטין הם norethisterone acetate (43%), medroxyprogesterone acetate (30%), ו- dydrogesterone (12%) .

המינונים של אסטרדיול פומי היו 1 או 2 מ"ג ליום ושל הטיפול הטרנסדרמלי 25 מ"ג -100 מ"ג ליום (למדבקה) או 0.5-1.5 מ"ג (בג'ל) כטיפול יחיד או בשילוב עם פרוגסטוגנים בהכנות מסחריות משולבות.

 החוקרים מדווחים כי הסיכון לתמותה עקב סרטן שד היה נמוך יותר בכל הנשים לאחר טיפול הורמונאלי חליפי עם חשיפה של עד חמש שנים (SMR = 0.56, 95% CI 0.52-0.60), בין 5-10 שנים (0.46; 0.41-0.51), או למעלה מ-10 שנים 0.62; 0.56-0.68). ירידה גדולה יותר בסיכון תועדה בנשים בקבוצת הגיל 50-59 שנים (0.33; 0.29-0.37), בהשוואה לאלו בגילאי 60-69 שנים (0.64; 0.59-0.70) או בגילאי 70-79 שנים (0.78; 0.69-0.87).  

כלומר, הירידה הגדולה ביותר בסיכון (67%) עבור משתמות HT נמצאה בקרב נשים בגיל 50-59 .

החוקרים לא הפרידו בניתוח התוצאות ביו טיפול פומי או טרנסדרמלי, סוגים של EPT או פרוגסטינים שונים. בסה"כ , הסיכון לתמותה מסרטן שד פחת באופן מובהק ב-44%-51% בקבוצת ה-ET וב-32%-50% בקבוצת ה-EPT , ללא תלות במשך השימוש ב-HT . 

עוד מדגישים החוקרים כי במחקר זה, היסטוריה של חשיפה כלשהיא ל-HT על בסיס אסטרדיול הייתה קשורה לירידה של עד 54% בסיכון לתמותה מסרטן שד.

 החוקרים לא זיהו קשר בין תמותה עקב סרטן שד ובין הגיל בעת התחלת הטיפול ההורמונאלי החליפי, ללא תלות במתן אסטרדיול בלבד או משלב אסטרוגן-פרוגסטרון.

לכן, להערכתם, מקרי סרטן בקרב משתמשי HT עשויים היו להיות מאובחנים מוקדם יותר מאשר באוכלוסיית הרקע. מעבר לכך, הופעת סרטן שד בקרב משתמשות HT נמצאה כשפירה יותר מבחינה היסטולוגית וקלינית, שכן במשתמשות HT הופעת סרטן השד התאפיינה במרכיבים היסטולוגיים שפירים יותר.

כמו כן, מציינים החוקרים, שאיבחון מוקדם של סרטן וטיפול אפקטיבי בסרטן, לרבות שימוש אפשרי באנטי-אסטרוגנים ו/או מעכבי אורמטאז' שונים, בהתאם להמלצות הבינ"ל, העלה את שיעורי ההישרדות של חולות סרטן השד.

בנוסף, ע"פ המחברים, מתרבות ומתחזקות העדויות לכך שקיים "אפקט תזמון " המצביע על כך שהתחלת HT בסמוך למועד הפסקת הווסת מלווה בתועלת ווסקולארית, אך כאשר התחלת הטיפול היא בגיל מבוגר יותר יש פוטנציאל לסיכון ווסקולרי מוגבר .

עם זאת הסיכון לתמותה מסרטן שד לא היה קשור לגיל התחלת השימוש ב-HT וכן לא נמצא קשר לגבי סוג  התחלת הטיפול , היינו אם  ב-ET או EPT .

החוקרים מסבירים כי אם מעריכים שההיארעות של סרטן שד בקרב משתמשות HT כפולה מאלה שאינן משתמשות, אך שהסיכון לתמותה אצלן נמוך בחצי, כפי שעולה מהנתונים במחקר זה, שתי השפעות מנוגדות אלה של שימוש ב-HT יגרמו למעשה לניטרול הדדי של ההשפעה על הסיכון לתמותה. 

יתרה מכך, לפי החוקרים, אם לוקחים בחשבון קבוצה של 1000 נשים פיניות שנמצאות במעקב מגיל 50 עד 60 , אזי 30 נשים יאובחנו עם סרטן שד במהלך תקופה זו (30/10,000 שנות אישה) . בקבוצה מקבילה של 1000 נשים המשתמשות ב-  HT צפויות להיות  60 נשים שיאובחנו עם סרטן שד. לכן, עבור קבוצת משתמשות ה-HT , בגיל 50-60 הסיכון  לתמותה מסרטן שד הוא נמוך יותר בהשוואה לנשים באותו גיל שלא עשו שימוש ב-HT .

לדעת החוקרים יש חשיבות רבה להעביר לנשים השוקלות התחלת HT או שהן כבר משתמשות ב-HT , את המידע שנמצא במחקר זה לפיו, במקרה של הופעת סרטן שד, הסיכון שלהן לתמותה אינו מוגבר ואף עשוי להיות נמוך יותר מאשר נשים שלא השתמשו ב-HT, ללא תלות בסוג הסרטן.

למעשה, הם מדגישים שעבור משתמשות ב-HT בגילאים 50-60 הסיכון לתמותה מסרטן שד נמוך יותר בהשוואה לנשים שאינן משתמשות ב-HT באותה קבוצת גיל.

החוקרים מציינים כי הערכה כללית זו עקבית עם נתונים קודמים, אך היא אינה כוללת את הנטל הנפשי ורמות לחץ שונות המתלוות לאבחנת סרטן שד והטיפול בו.

 

Menopause: The Journal of The North American Menopause Society

מידע נוסף לעיונך

כתבות בנושאים דומים

© e-Med 2020 | כל הזכויות שמורות
שתף מקרה קליני