חדשות

הפרעות שינה בחיילים משוחררים – האם סימן להפרעות חרדה או תגובה תקינה? (מתוך כנס APA)

11/06/2011

מאת ד"ר אולה קראסיק

 

ממחקר חדש אשר הוצג בכנס השנתי של איגוד הפסיכיאטרים האמריקאי (American Psychiatric Association 2011 Annual Meeting ) עולה כי הפרעות שינה בחיילים החוזרים אחרי מלחמה, הכוללות דום נשימה בשינה (obstructive sleep apnea – OSA ), עשויות להוות תגובה תקינה לחוויית הקרב, ולא בהכרח להצביע על הפרעות כגון תסמונת פוסט-טראומטית (posttraumatic stress disorder – PTSD ) או חבלת מח טראומטית (traumatic brain injury ).

 

התפיסה המקובלת עד כה הייתה כי הפרעות שינה בחיילים משוחררים קשורות כמעט תמיד להפרעות של PTSD או TBI . כמו כן, נהוג היה לחשוב כי OSA קשור לחומרת ה-PTSD . במחקר רטרוספקטיבי זה סקרו החוקרים רשומות רפואיות אלקטרוניות של 69 חיילים וחיילות אמריקאיים (60 גברים ו-9 נשים) בגיל ממוצע של 37.9 שנים אשר חזרו מלוחמה בעיראק ועברו פוליסומנוגרפיה בין השנים 2006-2008.

 

החוקרים מצאו כי שיעור OSA בקרב החיילים עם PTSD היה 75%, בעוד ששיעור OSA בקרב החיילים ללא PTSD היה 77.5%. כמו כן, לא נמצא הבדל בחומרת OSA בין החיילים עם או בלי PTSD . באופן דומה, לא מצאו החוקרים הבדל בשיעור OSA בקרב החיילים עם TBI (שיעור של 83%) לבין אלה ללא TBI (שיעור של 75%), עם או בלי דכאון (81.6% לעומת 71%), עם או בלי חרדה שלא קשורה ל-PTSD (שיעור של 75% לעומת 77.4%).

 

ברור נוסף הדגים כי משתתפים עם PTSD הדגימו שיעור גבוה יותר של התעוררויות ליליות יחסית למשתתפים ללא PTSD . הדבר מרמז על סף התעוררות נמוך יותר במהלך הלילה. כמו כן, מצאו החוקרים כי משתתפים עם TBI הדגימו יותר גלי שינה איטיים מאשר תת קבוצות אחרות. עוד מצאו החוקרים כי מטופלים צעירים קיבלו טיפול אנטי-פסיכוטי בשיעור גבוה יותר ממטופלים מבוגרים יותר.

 

החוקרים מציינים כי חיילים אשר חזרו מעיראק ואפגניסטן דווחו על הפרעות שינה במשך 3-4 חודשים לאחר חזרה הביתה. מחקר אחר, אשר בדק חיילים שחזרו מווייטנאם, מצא כי הפרעות שינה יכולות להמשך עשרות שנים בחיילים משוחררים אלה. למעשה, 100% מחיילים אלה אשר סובלים מ-PTSD ו-90% מאלה ללא PTSD עדיין סובלים מהפרעות שינה.

 

American Psychiatric Association (APA) 2011 Annual Meeting

לידיעה במדסקייפ

מידע נוסף לעיונך

כתבות בנושאים דומים

© e-Med 2022 | כל הזכויות שמורות
שתף מקרה קליני