מאת יהונתן ניסן, פרמדיק וסטודנט לרפואה באוניברסיטת תל אביב
מחקר שפורסם ב-JAMA בדק האם אימון הליכה ביתי בעצימות נמוכה (שאינו גורם לתסמיני רגליים איסכמיות) משפר יותר את התוצאות בבדיקת מרחק הליכה ב-6 דקות, מאשר אימון בעצימות גבוהה (שכן גורם לתסמיני רגליים איסכמיות) בקרב חולים עם מחלת העורקים הפריפריאליים בגפיים התחתונות (PAD). המחקר בדק גם אימון הליכה ביתי בעצימות נמוכה, בהשוואה לקבוצה שלא ביצעה אימונים כלל (קבוצה שביצעה מפגשים לימודיים לגבי בריאות בלבד).
תרגול הליכה בעצימות גבוהה המשרה תסמיני רגליים איסכמיות הוא טיפול קו ראשון לאנשים הסובלים ממחלת העורקים הפריפריאליים בגפיים התחתונות, אך הדבקות באימונים בקרב מטופלים נמוכה יחסית. בניסוי קליני אקראי רב-מרכזי זה שכלל 305 משתתפים עם PAD, פעילות גופנית בעצימות נמוכה, פעילות גופנית בעצימות גבוהה וחוסר ביצוע אימון כלל הביאו לשינוי שנתי ממוצע של -6.4 מ', 34.5 מ' ו--15.1 מ' בהתאמה בבדיקת מרחק הליכה ב-6 דקות. פעילות גופנית בעצימות נמוכה הייתה פחות יעילה באופן משמעותי מפעילות גופנית בעצימות גבוהה ולא הייתה שונה באופן משמעותי מקבוצת הבקרה ללא אימון גופני כלל.
משתתפי המחקר חוו תופעת לוואי חמורה אחת הקשורה להתערבות במחקר. אדם אחד שהוקצה לקבוצת האימון בעצימות נמוכה פיתח הפרעת קצב על-חדרית חולפת, ואחר סבל מאי נוחות בחזה במהלך פעילות גופנית בעצימות גבוהה; שניהם אושפזו עקב ועברו צנתור עם הכנסת סטנט בעורקים הכליליים.
"המוטיבציה העצמית של אדם להתאמן כאשר יכולותיו מוגבלות נמוכה במיוחד. הופתעתי מכך שכל כך הרבה מטופלים הצליחו לבצע את התוכנית לאורך זמן כה רב, במיוחד בקבוצת העצימות הנמוכה, מכיוון שהם לא ראו ממש התקדמות", ציין אחד מכותבי המחקר. "מסגרת מותאמת לשינוי התנהגותי מבוסס ראיות ופרוטוקול פעילות גופנית לפי המטרות האישיות של כל מטופל יהיו עקרונות מפתח בטיפול העתידי במחלה. ככל שעובר הזמן אנו ממשיכים לחשוב על דרכים חדשניות לשפר את הנגישות לטיפול בחולי PAD ולבצע אופטימיזציה של תוצאות הטיפולים", הוסיף.
לכתבה ב-Medpage Today