מחלת בלאונט - טיביה וורה (Tibia vara), היא מחלה התפתחותית שסיבתה בלתי ידועה. נגרם עיוות בלוחית הצמיחה המקורבת של הטיביה בחלקה הפוסטרומדיאלי. נמצא קשר מובהק בין מחלה זו ובין משקל גבוה בילדים ומתבגרים.
סיבות ופתוגנזה: המשקל הגבוה גורם ככל הנראה לעומס גבוה על לוחיות הצמיחה סביב הברך. BMI גבוה נמצא כגורם סיכון ללקות במחלת בלאונט הן בילדים (2-4 שנים) והן במתבגרים. אחד המחקרים הצביע על קשר בין מחסור בויטמין D לבין המחלה. בעבודה נוספת נמצא חוסר באבץ ועודף באנזים אלקליין פוספסטז בקרב ילדים הלוקים במחלה בגיל הצעיר.
מהות העיוות: לא קל להבדיל בין גנו-וורום פיסיולוגי לבין מחלת בלאונט בילדים צעירים. מקובל להניח כי זווית מטאפיזרית דיאפיזרית מעל 11 מעלות אופיינית למחלת בלאונט.
מחלת בלאונט המתחילה בגיל מוקדם (2-4 שנים) שונה במעט ממחלת בלאונט במתבגרים. באחרונים בולט יותר מרכיב של וורוס גם בעצם הירך הדיסטלית. העיוות בירך במתבגרים תורם כ 30% לעיוות הוורוס של הברך.
בגיל הצעיר בולט יותר סיבוב פנימי של הטיביה ופרוקורבטום של הטיביה המקורבת.
קיימים מספר דיווחים המצביעים על עיוותים נוספים בתוך מפרק הרך כולל עיבוי של המניסקוס המדיאלי ועיבוי של הסחוס האפיפיזרי בחלק המדיאלי של הברך
שיקולים ומהלך פריאופרטיבי: אחד הממצאים הבולטים הנלווה למשקל היתר ול BMI הגבוה של הלוקים במחלה, הוא גיל עצמות מתקדם יחסית לגיל הכרונולוגי. לממצא זה משמעות בתכנון הטיפול כאשר מתכננים לבצע מניפולציות הקשורות ללוחיות הצמיחה.
טיפול ניתוחי
המיאפיפיזיודזיס (סגירה חלקית של לוחית צמיחה), בשיטה זו ניתן להפסיק באופן הפיך או בלתי הפיך את הצמיחה של חלק מסויים בלוחית הצמיחה, וכך לשנות את כיוון צמיחת העצם ולתקן עיוותים. תוצאות השיטה תלויות כמובן בחומרת העיוות ובפוטנציאל המשך הצמיחה של העצם. היקף הניתוח אינו גדול, ואין חובה בקיבוע בגבס לאחריו. גם אם לא משיגים תיקון מלא של העיוות, ניתן במקרים רבים להאט את ההחמרה בוורוס של הברך. במתבגרים הלוקים בבלאונט, נהוג לבצע המיאפיפיזיודזיס של החלק הלטרלי בלוחית הצמיחה הטיביאלית המקורבת ובלוחית הצמיחה הפימוראלית הלטרלית המרוחקת. התוצאות של מניפולציה זו על לוחית הצמיחה במחלת בלאונט פחות צפויות וניתנות לחיזוי לעומת המיאפיפיזיודזיס לתיקון וורוס של הברך במחלות אחרות. הסיבה ככל הנראה היא הליקוי בלוחית הצמיחה המדיאלית מקורבת של הטיביה שאינה צומחת באופן רגיל.
אוסטיאוטומיה ותיקון אקוטי: בעבר תיקון מיידי ע"י אוסטיאוטומיה היה דרך הטיפול המקובלת במחלת בלאונט. הסיכון לפגיעה בכלי דם או עצבים (בעיקר שיתוק של העצב הפירוניאלי) והתעלמות מקיצור יחסי של הגפה המעורבת ציננו מעט את הפופולריות של שיטה זו.
תיקון אקוטי לעומת תיקון הדרגתי: לתיקון הדרגתי יתרון קל על תיקו אקוטי בעיקר מבחינת הסיכון לפגיעה עצבית, היכולת לתקן את העיוות במישור הסגיטלי ולתקן אי שוויון באורך הרגליים.
אוסטיאוטומיה ותיקון הדרגתי: סוגים שונים של מקבעים חיצוניים טבעתיים או חד צדדים ניתנים לשימוש בשיטה זו. אחוז סיבוכים גבוה יחסית מאפיין אוכלוסייה זו הלוקה במשקל יתר קיצוני בעיקר במבגרים. עם זאת, על סמך עבודות בספרות לטווח ארוך, התוצאות של התיקונים ההדרגתיים טובות למדי.
הרמת המשטח מהפרק הטיביאלי מדיאלי: ההתוויות לניתוח זה שנויות במחלוקת. הניתוח מיועד בעיקר לילדים בגיל 7 שנים ומעלה, אשר לקו במחלת בלאונט בינקותם, קיים עיוות ניכר לוורוס שמקורו באפיפיזה ולא במטאפיזה, ואי יציבות של הברך (Thrust). הניתוח ניתן לביצוע באופן אקוטי בעזרת שתל עצם או הדרגתי ע"י מקבע חיצוני.
אפיפיזיוליזיס: במחלת בלאונט ההתוויות לניתוח זה, בו מתבצעת כריתת הגשר הגרמי בלוחית הצמיחה. מצומצמות מאד.
פרוגנוזה: ברוב המוחלט של הילדים בהם מופיעים סימנים רנטגניים קלאסייים של בלאונט, העיוות לוורוס ילך ויחמיר. כמו כן, בגלל הפגיעה בלוחית הצמיחה המדיאלית המקורבת של הטיביה, גם לאחר ניתוחים לתיקון ציר העצם, חזרה של העיוות שכיחה למדי ומגיעה במספר מאמרים למחצית מהמקרים.
כיוונים לעתיד: עדיין לא ידועה סיבת המחלה, הקשר למשקל יתר מבוסס, אך לא ברור למשל, מדוע מופיע בלאונט חד צדדי.
שאלה נוספת המעסיקה את החוקרים היא באיזו עמדה של תיקון יתר מומלץ לקבע את הטיביה לאחר ניתוחים על מנת למנוע חזרה.
Subharwa S. Blount diseae:Aan update. Orthop Clin N Am 46(2015)37-47
הערות העורך: בלאונט רופא אמריקאי פירסם מאמר אודות המחלה ב 1937. קרוב ל 80 שנה אנו מטפלים בעיוות גרמי שסיבתו אינה ידועה. הטכניקה הכירורגית משתפרת, המשתלים משתכללים, שיטות ההדמייה מתחדשות רק האטיולוגיה אינה ידועה. לפיכך אין אנו מצליחים למנוע את המחלה, וגם לאחר ניתוחים מוצלחים תחילה, אחוזי חזרת העיוות גבוהים. מחלה זו נוספת לרשימה מכובדת של מחלות ומצבים באורטופדיה שכל עוד סיבתם אינה ידועה הטיפול בהן דומה לכיבוי שריפות ולא למניעתן.