הגדרת יעד ערכי TSH (Thyroid Stimulating Hormone) בטווח התקין בחולים עם תת-פעילות של בלוטת התריס תחת טיפול בתירוקסין אינו מלווה בסיכון מוגבר למחלות לב וכלי דם, שברים, או תמותה מכל-סיבה, כך עולה מתוצאות מחקר חדש, שפורסמו במהלך חודש ספטמבר בכתב העת The BMJ.
ברקע למחקר מדווחים החוקרים כי ההנחיות האירופאיות והאמריקאיות לטיפול חליפי בהורמוני תריס תומכות ביעד TSH תקין, אם כי אין יעד אופטימאלי ספציפי. ההנחיות ממליצות על TSH בטווח 0.4-4.0 mIU/L, אך אין עדויות התומכות בהמלצה זו.
החוקרים בחנו את הרשומות הרפואיות אודות למעלה מ-162,000 מבוגרים עם תת-פעילות של בלוטת התריס, אשר אובחנו בין 1995-2017. המעקב נמשך לאורך חציון של שש שנים וכלל למעלה מ-863,000 מדידות TSH.
ריכוזי TSH בטווח התקין לא נקשרו עם סיכון מוגבר למחלת לב איסכמית, אי-ספיקת לב, אירוע מוחי/התקף איסכמי חולף, פרפור פרוזדורים, שברים, או תמותה.
בהשוואה לקטגוריית הייחוס של ערכי TSH בטווח 2-2.5 mIU/L, ריכוזי TSH של מעל 10 mIU/L לווה בסיכון מוגבר משמעותית למחלת לב איסכמית (יחס סיכון של 1.18) ואי-ספיקת לב (יחס סיכון של 1.42), בעוד שריכוזים נמוכים יותר סיפקו הגנה מפני אי-ספיקת לב (יחס סיכון של 0.79 עם TSH נמוך מ-0.1 mIU/L; יחס סיכון של 0.76 בנוכחות ערכי TSH בטווח 0.1-0.4 mIU/L).
הסיכון לתמותה היה גבוה יותר משמעותית באלו עם ערכי TSH הנמוכים והגבוהים ביותר, עם יחסי סיכון שנעו בין 1.18 בנוכחות ערכי TSH נמוכים מ-0.1 mIU/L, 1.29 בנוכחות ערכי TSH בטווח 4-10 mIU/L ועד 2.21 בנוכחות ערכי TSH מעל 10 mIU/L.
ערכי TSH הגבוהים ביותר נקשרו עוד עם סיכון מוגבר משמעותית לשברים אוסטיאופורוטיים (יחס סיכון של 1.15), בפרט באלו מעל גיל 65 שנים.
ממצאים אלו מאשרים את ההמלצות הנוכחיות לטיפול בחולים עם תת-פעילות של בלוטת התריס.
BMJ 2019
לידיעה במדסקייפ