מאת יהונתן ניסן, סטודנט לרפואה באוניברסיטת תל אביב ופרמדיק
מטה-אנליזה שתוצג בוועידת Transcatheter Cardiovascular Therapeutics (TCT 2021), מראה כי דנרבציה סימפטית כלייתית באמצעות צנתר, מסייעת בהפחתה משמעותית בלחץ הדם, אך האסטרטגיה עדיין לא נחשבת כפרקטיקה מקובלת. המטה-אנליזה התבססה על שבעה ניסויים אקראיים מבוקרים, שכולם הדגימו קשר בין דנרבציה לבין הפחתה בלחץ הדם הסיסטולי והשפעה צנועה יותר בלחץ הדם הדיאסטולי.
במעקב ממוצע של 4.5 חודשים, הירידה בלחץ הדם הסיסטולי והדיאסטולי היו 3.61 ו-1.85 מ"מ כספית, בהתאמה. התועלת הייתה זהה בין אם בוצעה דנרבציה כלייתית בנוסף לתרופות להורדת לחץ דם, ובין אם לאו. מתוך שבעת הניסויים שנכללו במטה-אנליזה, שלושה מתוכם כללו פחות מ-100 מטופלים. הגדול ביותר מבין המחקרים שנכללו במטה-אנליזה, SYMPLICITY HTN-3, כלל 491 חולים ביחס של 2:1 לדנרבציה או לפלצבו.
תופעות הלוואי היו נדירות ולא שכיחות יותר בקרב אלו בזרוע הטיפול מאשר באלו שטופלו בהליך מדומה. למרות שאחד מהניסויים הללו, RADIANCE-HTN SOLO, קשר דנרבציה עם יעילות ובטיחות בתקופת מעקב של עד 12 חודשים, אחד ממחברי המחקר סיכם כי תקופת המעקב הממוצעת של 4.5 חודשים במטה-אנליזה אינה מספיקה כדי להעריך השפעות ארוכות טווח.
בעבר פורסמו יותר מ-20 מטה-אנליזות שבחנו דנרבציה כלייתית, אך התערבות זו עדיין נחשבת "שנויה במחלוקת". ביחס למטה-אנליזות הקודמות, מטה אנליזה זו כללה את ניסוי ה-RADIANCE-HTN TRIO, שהוא המחקר המבוקר העדכני ביותר שהוסיף 136 חולים למערך הנתונים של ניסויים באיכות גבוהה. התוצאות הובילו את מחברי המאמר למסקנה שלמרות שהשפעת הטיפול צנועה יחסית, היא עשויה להיות בעלת ערך בקבוצות ספציפיות של חולים, כגון אלו שנרתעים או אינם מסוגלים ליטול מספר תרופות או תרופות כלשהן. בנוסף, על מנת להגיע למסקנות לגבי היעילות והבטיחות של הפעולה, הם קבעו כי יש צורך במעקב ארוך יותר גם בהתייחס לשיקולי עלות-תועלת.
לכתבה ב-Medscape