מאמר שפורסם ב-NEJM בתחילת יוני בחן את ההשפעות ההמודינמיות המערכתיות, הראתיות והכליליות (קורונריות) לאחר נטילת ויאגרה במינון
של 100 מ"ג ב-14 חולים בגיל ממוצע של 61 שנים, בעלי היצרות חמורה לפחות בעורק כלילי אחד, אשר היו מועמדים להרחבה מילעורית של העורקים הכליליים(PTCA בראשי תבות באנגלית).
נמצא כי נטילת ויאגרה גורמת להפחתה מועטה (פחות מ-10%) בלחץ הדם המערכתי, העורקי והראתי אולם ללא השפעה על לחץ היתד הראתי נימי, לחץ העליה הימינית, קצב הלב ותפוקת הלב. כמו כן לא נמצאו שינויים משמעותיים במהירות שיא הזרימה בעורקים הכלילים, קוטר העורקים הכלילים ותנגודת כלי הדם הכליליים. שארית הזרימה בעורקים המוצרים בבסיס היתה נמוכה בהשוואה לעורקים התקינים באותם חולים, אולם לאחר נטילת התרופה עלתה שארית הזרימה בעורקים הכליליים ב-% 13 בשתי קבוצות העורקים ללא שינוי ביחס שארית הזרימה בין העורקים המוצרים לתקינים.
על סמך נתונים אלו הסיקו החוקרים Howard C et al כי לא נמצאו השפעות לרעה על המערכת הקרדיווסקולריות באנשים עם מחלת לב כלילית אשר נטלו ויאגרה.
הערת העורך:
נדבך נוסף וחשוב בהוכחות לבטיחות היחסית של השימוש בויאגרה בחולים עם מחלת לב כלילית -בתנאי שהחולה לא נוטל ניטרטים בנוסף.
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!