מבוגרים רבים נוטלים תרופות המובילות לעליה בלחץ הדם (מתוך הכנס השנתי מטעם ה-ACC)

מנתונים מסקר NHANES (הוא National Health and Nutritional Examination Survey) שהוצגו במהלך הכנס השנתי מטעם ה-American College of Cardiology עולה כי קרוב לאחד מכל חמישה מבוגרים עם יתר לחץ דם בארצות הברית נוטלים תרופת מרשם הידועה ככזו המעלה את לחץ הדם.

החוקרים התבססו על נתונים אודות 27,599 מבוגרים בארצות הברית אשר נכללו בסקרי NHANES לשנים 2009-2018 והתמקדו ב-44%  המשתתפים עם מדידת לחץ דם ממוצעת של לפחות 130/80 מ"מ כספית או אשר דיווחו כי אי-פעם נמסר להם מרופא כי הם סובלים מיתר לחץ דם.

הערכת NHANES כללו מידע אודות תרופות מרשם שנטל כל משתתף. החוקרים מדווחים כי 24% מהנשים ו-14% מהגברים נטלו לפחות תרופת מרשם אחת המלווה בעליה בלחץ הדם, כאשר 4% מהחולים עם יתר לחץ דם נטלו לפחות שתי תרופות העשויות להביא לעליה בלחץ הדם.

החוקרים זיהו תרופות מרשם המעלות את לחץ הדם על-סמך רשימה שנכללה בהנחיות בשנת 2017 לטיפול בלחץ דם גבוה מטעם ה-American College of Cardiology וה-American Heart Association. רשימה זו כוללת נוגדי-דיכאון המעלים את לחץ הדם, בהם מעכבי MAO, תכשירים ממשפחת SNRI (הם Serotonin Norepinephrine Reuptake Inhibitor) ונוגדי-דיכאון טריציקליים.

מהנתונים עולה כי כמחצית מהמשיבים דיווחו על אבחנה של יתר לחץ דם, כאשר בתת-קבוצה זו, 18.5% דיווחו על נטילת תרופה המעלה את לחץ הדם. התרופות הנפוצות בשימוש המלוות בעליית לחץ דם כללו נוגדי-דיכאון (8.7% מהמשיבים), נוגדי-דלקת שאינם סטרואידים (6.5% מהמשיבים), סטרואידים (1.9% מהמשיבים) ואסטרוגן (1.7% מהמשיבים).

החוקרים משערים כי השימוש בתרופות מרשם המעלות את הלחץ הדם עשוי להיות המכשול המוביל לכך שחולים רבים עם יתר לחץ דם אינו מאוזנים היטב.  הם קוראים לרופאים לבחון את תרופות המרשם ואת התרופות הניתנות ללא מרשם רופא לחולים עם יתר לחץ דם ולשקול הפסקת התרופות המעלות את לחץ הדם או להחליף את הטיפול לתכשירים חליפיים שאינם משפיעים על לחץ הדם.

מתוך הכנס השנתי מטעם ה-American College of Cardiology

לידיעה במדסקייפ

מה בין צריכת נתרן ואשלגן בתזונה ובין הסיכון לסרטן ריאות? (Transl Lung Cancer Res)

במאמר שפורסם בכתב העת Translational Lung Cancer Research מדווחים חוקרים על תוצאות מחקר חדש, מהן עולה כי לצריכה הולמת של אשלגן בתזונה השפעה מגנה מפני סרטן ריאות, בעוד שצריכה רבה של נתרן מלווה בסיכון מוגבר למחלה הממארת.

ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי מחקרים אפידמיולוגים דיווחו כי צריכת מינראלים בתזונה משחקת תפקיד חשוב בסיכון להתפתחות סרטן ריאות, אך הקשר בין נתרן ואשלגן עדיין אינו מובן היטב.

במסגרת המחקר בחנו החוקרים את הקשר בין צריכה תזונתית של נתרן ואשלגן ובין הסיכון לסרטן ריאות, על-פי נתוני מחקר PLCO (הוא Prostate, Lung, Colorectal and Ovarian) ו- WHI (הוא Women's Health Initiative). בסך הכול 165,409 משתתפים אשר השלימו את השאלון הבסיסי ואת השאלונים להערכת היסטוריה תזונתית נכללו בניתוח הנתונים, כולל 92,984 משתתפים ממחקר PLCO ו-72,425 נשים ממחקר WHI.

לאחר חציון מעקב של 8.55 שנים ו-18.56 שנים תוארו 1,278 ו-1,3631 מקרים חדשים של סרטן ריאות במחקר PLCO ובמחקר WHI, בהתאמה. הממצאים הצביעו על קשר מובהק סטטיסטית בין צריכת נתרן ובין היארעות סרטן ריאות במחקר PLCO לאחר תקנון רב-משתני בגברים (יחס סיכון של 1.19). עוד תועדה קורלציה בין הסיכון לסרטן ריאות ובין עליה בצריכת אשלגן בנשים (שלישון שלישי לעומת ראשון: יחס סיכון של 0.72).

התוצאות הדומות מעידות על קשר הפוך בין צריכת אשלגן ובין הסיכון לסרטן ריאות תוארו גם במדגם WHI (רבעון עליון לעומת תחתון: יחס סיכון של 0.82).

החוקרים מסכמים וכותבים כי תוצאות המחקר מעידות על השפעה מגנה של צריכת אשלגן בתזונה מפני סרטן ריאות, בעוד שצריכת נתרן גבוהה מלווה בסיכון מוגבר לממאירות ריאתית.

Transl Lung Cancer Res. 2021;10(1):45-56

לידיעה במדסקייפ

ניתוח משמר שד עם קרינה עדיף על ניתוח כריתת שד בנשים עם סרטן שד (JAMA Surg)

מנתונים חדשים שפורסמו בכתב העת JAMA Surgery עולה כי שיעורי ההישרדות של נשים עם סרטן שד מוקדם היו טובים יותר בעקבות ניתוח משמר שד בשילוב עם קרינה, בהשוואה לתוצאות לאחר כריתת שד עם או בלי טיפול קרינתי.

ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי מחקרים קודמים הדגימו הישרדות טובה יותר לאחר ניתוח משמר-שד עם קרינה לאחר-ניתוח, בהשוואה לתוצאות ההישרדות לאחר כריתת שד ללא טיפול קרינתי. עם זאת, עדיין לא ברור אם מדובר בהשפעה בלתי-תלויה או בתוצאה של הטיית בחירה. במסגרת המחקר הם ביקשו לקבוע אם התועלת הישרדותית של ניתוח משמר שד נעלמת לאחר תקנון לשני ערפלנים מרכזיים, תחלואה נלווית ומצב סוציו-אקונומי.

מחקר העוקבה כלל 48,986 נשים, מהן 29,367 נשים (59.9%) עברו ניתוח משמר שד עם קרינה, 12,413 נשים (25.3%) עברו כריתת שד מלאה ללא קרינה ו-7,206 נשים (14.7%) עברו כריתת שד מלאה עם קרינה.

חציון משך המעקב עמד על 6.28 שנים ובמהלך המעקב תועדו 6,573 מקרי תמותה מכל-סיבה, כאשר ב-2,313 מקרים סרטן שד היה הגורם לתמותה. שיעורי ההישרדות הכוללים לאחר חמש שנים עמדו על 91.1% ושיעורי ההישרדות ספציפית לסרטן שד עמדו על 96.3%.

מעבר להבדלים הצפויים במדדים הקליניים, נשים לאחר כריתת שד ללא קרינה היו מבוגרות יותר, עם רמת השכלה נמוכה יותר ורמת הכנסה נמוכה יותר . בשתי קבוצות הנשים שעברו כריתה מלאה של השד תועד נטל תחלואה-נלווית גבוה, ללא תלות בקבלת טיפול קרינתי.

לאחר תקנון לכלל המשתנים, ההישרדות הכוללת וההישרדות הספציפית לסרטן שד היו גרועות יותר משמעותית לאחר כריתת שד ללא טיפול קרינתי (יחס סיכון של 1.79, ויחס סיכון של 1.66 , בהתאמה) וכריתת שד עם טיפול קרינתי (יחס סיכון של 1.24, ויחס סיכון של 1.26, בהתאמה) מאשר לאחר ניתוח משמר שד עם טיפול קרינתי.

החוקרים מסכמים וכותבים כי למרות תקנון לערפלנים אשר לא נמדדו בעבר, ניתוח משמר שד עם טיפול קרינתי הובילו לתוצאות הישרדות טובות יותר בהשוואה לניתוח לכריתה מלאה של השד, בין אם ניתן טיפול קרינתי ובין אם לאו.

JAMA Surg. Published online May 5, 2021

לידיעה ב-MedPage Today

בדידות בגברים בגיל העמידה מלווה בסיכון מוגבר לממאירות (Psychiatry Res)

בדידות בקרב גברים בגיל העמידה מלווה בסיכון מוגבר לממאירות, כאשר בקרב אלו שהם רווקים בעת האבחנה של סרטן הפרוגנוזה גרועה יותר, כך עולה מתוצאות מחקר חדש שפורסמו בכתב העת Psychiatry Research.

המחקר מפינלנד כלל 2,570 גברים בגילאי 42-61 שנים, אשר לקחו חלק במחקר KIHD (הוא Kuopio Ischemic Heart Disease Risk Factor). מדד Loneliness Scale בן 11 מרכיבים שימש להערכה סובייקטיבית של שביעות הרצון מחיי החברה, תחושת בדידות ותחושת חוסר התאמה בין הרצון בקשרים חברתיים וקשרים חברתיים בפועל. 

במהלך מעקב ממוצע של 20.4 שנים, 649 גברים (25.3%) פיתחו ממאירות (יחס סיכון של 1.10) ו-283 חולים הלכו לעולמם עקב ממאירות. הגיל הממוצע בעת האבחנה עמד על 70 שנים, כאשר הממאירויות הנפוצות היו סרטן ערמונית (236 חולים, 9.2%), ריאות (87 חולים, 3.4%) וסרטן מעי גס ורקטום (79 חולים, 3.1%).

המשתתפים שאובחנו עם סרטן ריאות היו מבוגרים יותר מעמיתיהם הבריאים, שתו יותר אלכוהול והיו בשכיחות גבוהה יותר מעשנים. עם זאת, מניתוח רב-משתני עלה כי בדידות לוותה בהיארעות גבוהה יותר של כלל המחלות הממאירות, גם לאחר תקנון לרשימה ארוכה של ערפלנים, כולל גיל, מצב סוציו-אקונומי, צריכת אלכוהול, עישון, פעילות גופנית, דיאטה, שינה, דיכאון, hsCRP, לחץ דם סיסטולי, כולסטרול, מדדי מסת גוף והיסטוריה של מחלות לב וכלי דם. הקשר בין בידוד חברתי ובין היארעות ממאירות נעלם לאחר תקנון לאורחות חיים.

החוקרים מצאו כי בקרב גברים שאובחנו עם ממאירות, אלו שהיו רווקים, גרושים, או אלמנים, הלכו לעולמם מוקדם יותר, בהשוואה לגברים שהיו נשואים או התגוררו עם בת זוג.  

סביר להניח כי ההשפעה הבריאותית של בדידות ובידוד חברתי עקב מגפת הקורונה לא תהיה מובנת לחלוטין בשנים או העשורים הקרובים אך המומחים סבורים כי בחלק מהאוכלוסיה ניתן יהיה לזהות השפעות כרוניות.

Psychiatry Res. 2021

לידיעה במדסקייפ

פרופיל שומנים טוב יותר בקרב צמחוניים בהשוואה לאוכלי בשר (מתוך כנס ה-ECO)

בקרב אלו המקפידים על צמחונות פרופיל השומנים טוב יותר בהשוואה לאוכלי-בשר, כולל רמות כולסטרול כולל, רמות LDL ו-Apolipoprotein A ו-Apolipoprotein B, כך עולה מתוצאות מחקר חדש שפורסמו במהלך כנס ה-European Congress on Obesity.

החוקרים השלימו מחקר חתך, תצפיתי, שכלל 177,723 משתתפים בריאים ממחקר UK Biobank, שהיו בגילאי 37-73 שנים ושללו שינויים תזונתיים מג'וריים במהלך חמש השנים האחרונות. מבין אלו, 4,111 הצהירו על עצמם כצמחוניים אשר הקפידו על דיאטה ללא בשר אדום, עוף, או דגים, ו-166,516 משתתפים היו אוכלי בשר.

החוקרים בחנו 19 סמנים הקשורים לסוכרת, יתר לחץ דם, מחלות לב וכלי דם ותפקוד כבד וכליות. להפחתת הסיכון לערפלנים, הממצאים תוקננו לגיל, מין, עוני, השכלה, מוצא אתני, הרגלי עישון, זמן יושבני, סוג פעילות גופנית, צריכת אלכוהול, מדד מסת גוף והיקף מותניים.

בהשוואה לאלו שנהגו לאכול בשר, בצמחוניים תועדו ריכוזים נמוכים יותר משמעותית של 14 סמנים, כולל כולסטרול כולל (רמות נמוכות ב-21%), LDL (רמות נמוכות ב-16%), Lipoprotein A (רמות נמוכות ב-1%), Lipoprotein B (רמות נמוכות ב-4%) וסמני תפקודי כבד (GGT: רמות נמוכות ב-354% ו-ALT: רמות נמוכות ב-153%), IGF-1 (רמות נמוכות ב-134%), חומצה אורית (רמות נמוכות ב-122%), חלבון (רמות נמוכות ב-29%), קריאטינין (רמות נמוכות ב-607%) ו-CRP (רמות נמוכות ב-10%).

עם זאת, החוקרים מצאו כי בהשוואה לאוכלי בשר, בקרב צמחוניים תועדו ריכוזים גבוהים יותר משמעותית של חלק מהסמנים השליליים, כולל טריגליצרידים (עליה של 15%) ו-Cystatin C (עליה של 14%) ורמות נמוכות של חלק מהסמנים החיוביים, כולל HDL (רמות נמוכות ב-5%), ויטמין D (רמות נמוכות ב-635%) וסידן (רמות נמוכות ב-0.7%).

הממצאים לא הצביעו על קשר עם המוגלובין מסוכרר, לחץ דם סיסטולי ואמינוטרנספרזות.

החוקרים כותבים כי לאורך 9 שנות מעקב, בקרב אלו שהקפידו על דיאטה צמחונית תועד סיכון נמוך יותר לאוטם לבבי בטווח הארוך, כמו גם סיכון מופחת למחלות לב וכלי דם.

מתוך כנס ה-ECO

לידיעה במדסקייפ

שבר בכל אתר בגוף מלווה בסיכון מוגבר לשברים נוספים בנשים מבוגרות (EClinicalMedicine)

מנתונים חדשים שפורסמו בכתב העת EClinicalMedicine עולה כי בנשים לאחר-מנופאוזה לאחר שבר באתר כלשהו בגוף קיים סיכון מוגבר לשבר נוסף, כאשר הסיכון הגבוה ביותר תואר בנשים הצעירות ביותר לאחר-מנופאוזה ובחלק מהנשים מאוכלוסיות מיעוט.

ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי אין נתונים רבים אודות מיקום שברים נוספים לאחר שבר ראשוני בנשים לאחר-מנופאוזה. הם השלימו מחקר פרוספקטיבי להערכת שברים נוספים לאחר שבר ראשוני ב-157,282 נשים בגילאי 50-79 שנים, אשר לקחו חלק ב- Women's (הוא Health Initiative 1993-2018) עם נתוני מעקב זמינים לאורך מעקב של 15.4 שנים. מבין אלו, 47,458 נשים אובחנו עם שבר.

מהנתונים עולה כי לאחר כל סוג של שבר ראשוני נרשם סיכון מוגבר לשבר נוסף. היארעות שבר באמה תחתונה/שורש כף יד לוותה בסיכון מוגבר משמעותית לשברים נוספים בזרוע עליונה/כתף, רגל עליונה, ברך, רגל תחתונה/קרסול, אגן/ירך ועמוד שדרה (יחסי סיכון מתוקנים נעו בין 2.63-5.68).

הסיכון לשבר ירך היה מוגבר לאחר שבר קודם באמה תחתונה או בשורש כף היד (יחס סיכון מתוקן של 4.80), שבר קודם בזרוע עליונה או בכתף (יחס סיכון מתוקן של 5.06), שבר קודם ברגל עליונה (יחס סיכון מתוקן של 5.11), שבר ברך קודם (יחס סיכון מתוקן של 5.03), שבר קודם ברגל תחתונה/קרסול (יחס סיכון מתוקן של 4.10) ושבר קודם בעמ"ש (יחס סיכון מתוקן של 6.69).

הקשרים היו מובהקים סטטיסטית בכל קבוצות הגיל, גם בנשים בגילאי 50-59 שנים.

הסיכון לשבר נוסף היה בולט יותר בנשים שחורות, לא-היספאניות, נשים היספאניות/לטיניות ובנשים אסייאתיות, בהשוואה לנשים לבנות שאינן-היספאניות.

בנשים עם היסטוריה של שבר בכל אתר בגוף תועד סיכון מוגבר לשברים נוספים והחוקרים קוראים לפתח התערבויות המיועדות לנשים עם שברים אלו במטרה להפחית את הסיכון לשברים נוספים.

EClinicalMedicine. Published online May 5, 2021

לידיעה במדסקייפ

ניתוח מטבולי-בריאטרי מאריך חיים בקרב מבוגרים עם השמנת יתר (The Lancet)

מטא-אנליזה שפורסמה ב-Lancet הראתה כי ניתוח מטבולי-בריאטרי מאריך חיים בקרב מבוגרים עם השמנת יתר, בין אם הם סובלים מסוכרת מסוג 2 ובין אם לא. המטא-אנליזה כללה 174,772 משתתפים מ-17 מחקרים שבדקו אורך חיים ותמותה מכל הסיבות בקרב אנשים עם השמנת יתר קשה שעברו ניתוח בריאטרי (65,785 משתתפים) בהשוואה למקרי ביקרות תואמים שעברו טיפול רגיל (108,987 משתתפים).

ניתוח מטבולי-בריאטרי נקשר לירידה של כ-49.2% בסיכון למוות במהלך תקופת המעקב בהשוואה לטיפול שאינו כירורגי בהשמנת יתר ולתוחלת חיים חציונית ארוכה יותר בכ-6.1 שנים. ההשפעה של הניתוח הייתה בולטת יותר בקרב אנשים עם סוכרת מסוג 2 (HR 0.409), בהשוואה למטופלים ללא סוכרת מסוג 2 (HR 0.704). החוקרים העריכו כי כל עלייה של כ-1% בשימוש בניתוחים מטבוליים-בריאטריים ככלי טיפולי לאנשים ברחבי העולם הסובלים מהשמנת יתר קשה, עשויה לגרום ל-5.1 מיליון שנות חיים נוספות לאלו הסובלים מסוכרת מסוג 2 ול-6.6 מיליון שנות חיים נוספות עבור אנשים ללא סוכרת מסוג 2.

לדברי מחבר המחקר, "אנשים הסובלים מהשמנת יתר שעוברים ניתוח מטבולי-בריאטרי סבלו מירידה במשקל וכתוצאה מכך חלה ירידה משמעותית בסיכון לפתח מחלות כרוניות כמו סוכרת, שבץ מוחי ומחלות לב וירידה משמעותית בתמותה בקבלה למחלקת טיפול נמרץ".

אחת ממגבלות המחקר אותן ציין צוות המחקר כללה את ההתקדמות האחרונה בטיפולים תרופתיים להשמנת יתר שעשויה להפחית את היתרונות הבריאותיים של ההתערבויות הכירורגיות. באותו אופן, כמה תרופות לסוכרת שאושרו לאחרונה עשויות להשפיע גם כן על יתרונות הניתוח ביחס לטיפול שאינו ניתוחי. מגבלה נוספת שצוינה הייתה הטרוגניות בפרוטוקולי הטיפול הרגילים במחקרים הקטנים יותר שנכללו בניתוח, עם מגוון שיטות לטיפול – ללא התערבות בכלל ועד לטיפולים אינטנסיביים שאינם ניתוחיים.

לכתבה ב-Medscape

נתונים חדשים מציתים מחדש את הדיון בנוגע לתועלת הקרדיווסקולארית של חומצות שומן אומגה-שלוש (JAMA Cardiol)

שאלות אודות היתרונות הקרדיווסקולאריים שהודגמו במחקר REDUCE-IT עם Icosapent Ethyl, מינון גבוה של EPA (Eicospentaenoic Acid), עלו מחדש בעקבות ניתוח נתוני מחקר STRENGTH שלא מצאו כל תועלת במתן מינון גבוה עם חומצות שומן אומגה-שלוש בחולים שהשיגו את רמות EPA הגבוהות ביותר ולא תואר נזק באלו עם הרמות הגבוהות ביותר של DHA (Docosahexaenoic Acid). החוקרים טוענים כי התוצאות החדשות מצטרפות לחששות בנוגע להשפעה החיובית עליה דווח במחקר REDUCE-IT והציעו כי אין עדות משכנעת לתועלת של שמן דגים במניעת אירועים קרדיווסקולאריים מג'וריים.

מטרת המחקר הייתה לבחון את הקשר בין רמות EPA ו-DHA בדם ובין התוצאים הקרדיווסקולאריים. החוקרים השלימו מחקר רב-מרכזי, כפל-סמיות, שכלל חולים בסיכון גבוה למחלות לב וכלי דם עם רמו טריגליצרידים מוגברות ורמות HDL נמוכות, אשר טופלו ב-675 מרכזים. המשתתפים חולקו באקראי לטיפול יומי של 4 גרם של Carboxylic Acid) CA) אומגה-שלוש או שמן תירס.

התוצא העיקרי היה משלב תמותה קרדיווסקולארית, אוטם לבבי לא-פטאלי, אירוע מוחי לא-פטאלי, רה-וסקולריזציה כלילית, או אנגינה לא-יציבה שדרשה אשפוז.

מבין 13,078 משתתפים, 6,539 (50%) חולקו לקבוצת אומגה-שלוש ו-6,539 משתתפים (50%) חולקו לקבלת שמן תירס. רמות חומצות שומן אומגה-שלוש היו זמינות בתחילת המחקר ולאחר 12 חודשים מההקצאה האקראית ב-10,382 משתתפים.

לאחר 12 חודשים, חציון רמות EPA בדם עמד על 89 מיקרוגרם/מ"ל וחציון רמות DHA עמד על 91 מיקרוגרם/מ"ל, עם רמות EPA בשליש העליון של 151 מיקרוגרם/מ"ל ורמות DHA בשליש העליון של 118 מיקרוגרם/מ"ל.

בהשוואה לשמן תירס, יחסי הסיכון המתוקנים להשגת השליש העליון של הרמות בדם עמדו על 0.98 עם EPA ועל 1.02  עם DHA.

התוצאות היו דומות כאשר החוקרים בחנו את הנתונים לפי רמות EPA ו-DHA בפלזמה ורמות בכדוריות דם אדומות ובתתי-קבוצות להערכת מניעה ראשונית ושניונית.

מחקר REDUCE-IT הדגים ירידה יחסית של 25% בסיכון לאירועים קרדיווסקולאריים עם נטילת Icosapent Ethyl. עם זאת, מחקר STRENGTH לא הדגים השפעה של מינון גבוה דומה של מוצר הכולל משלב EPA/DHA, בהשוואה לשמן תירס. התוצאות השונות בשני המחקרים עוררו שאלות רבות אודות אופן השגת התועלת הקרדיווסקולארית במחקר REDUCE-IT. החוקרים מסכמים וכותבים כי בקרב חולים בסיכון גבוה למחלות לב וכלי דם, השגת רמות EPA ו-DHA בשלישונים העליונים עם CA לא הדגימה תועלת או נזק.

JAMA Cardiol. Published online May 16, 2021

לידיעה במדסקייפ

עדויות נוספות תומכות ביתרונות דיאטה ים-תיכונית כנגד מחלת כבד שומני (מתוך Medscape)

בעדכון ההמלצות הקליניות מטעם ה-American Gastroenterological Association מציגים המומחים עדויות משכנעות ליתרונות של הפחתת משקל בחולים עם מחלת כבד שומני שאינה על-רקע צריכת אלכוהול וממליצים על דיאטה ים תיכונית, הפחתת צריכת שומן רווי והגבלת או הפסקת צריכת מוצרים המכילים פרוקטוז מעובד.

המומחים מסבירים כי מהעדויות עולה כי הפחתת משקל גוף בשיעור של מעל 5% עשויה להפחית סטיאטוזיס כבדי, ירידה של מעל 7% במשקל הגוף מובילה לנסיגה של NASH(הוא Nonalcoholic Steatohepatitis) וירידה של מעל 10% עשויה להביא לנסיגה או התייצבות פיברוזיס.

מאחר שחולים רבים שואלים איזו דיאטה מומלצת עבורם, המומחים כותבים כי חולים עם מחלת כבד שומני שאינה על-רקע צריכת אלכוהול צריכים להקפיד על דיאטה ים תיכונית, לצמצם צריכת שומן רווי (בעיקר בשר אדום ומעובד), להגביל או להימנע כליל מצריכת פרוקטוז מעובד.

עדויות רבות בספרות תומכות בהמלצה זו, אך מנתונים שפורסמו לאחרונה עולה כי שינוי דיאטה ים-תיכונית כך שתהיה עשירה עוד יותר בפוליפנולים ירוקים ספציפיים עשויה להביא לתועלת רבה עוד יותר במטופלים בסיכון מוגבר.

במאמר שפורסם לאחרונה, חוקרים כללו 294 משתתפים עם השמנה בטנית/דיסליפידמיה, אשר סווגו לשלוש קבוצות: הנחיות לתזונה בריאה, דיאטה ים-תיכונית סטנדרטית, או דיאטה ים-תיכונית ירוקה.

שתי קבוצות דיאטה ים-תיכונית כללו הגבלה קלורית והמלצה על צריכה יומית של 28 גרם אגוזי מלך (עם 440 מ"ג/יום של פוליפנולים). עם זאת, באלו שהקפידו על דיאטה ים תיכונית ירוקה ניתנה עוד תוספת של 3-4 כוסות ביום של תה ירוק ו-100 גרם/יום של מנקאי בצורת קוביות קפואות שהומרו לשייק ירוק כתחליף לארוחת ערב. אחוז השינוי בתכולת שומן תוך-כבדי נקבע על-סמך בדיקת Proton Magnetic Resonance Spectroscopy.

לאחר 18 חודשים, שיעורי הימצאות מחלת כבד שומני שאינה על-רקע צריכת אלכוהול ירדו ל-54.8% בקרב משתתפים בזרוע הנחיות לתזונה בריאה, 47.9% באלו תחת דיאטה ים-תיכונית סטנדרטית ול-31.5% באלו תחת דיאטה ים-תיכונית ירוקה. בשתי קבוצות המשתתפים שהקפידו על דיאטה ים תיכונית תועדה ירידה מתונה במשקל הגוף ורמות גבוהות יותר משמעותית של פוליפנולים בפלזמה, בהשוואה לזרוע שכללה הנחיות לתזונה בריאה. עם זאת, בזרוע דיאטה ים-תיכונית ירוקה תועדה ירידה יחסית גדולה יותר משמעותית בתכולת שומן תוך-כבדי (38.9%-), בהשוואה לדיאטה ים-תיכונית סטנדרטית (19.6%-) או עם הנחיות לתזונה בריאה (12.2%-).

החוקרים קבעו כי קיים קשר מובהק סטטיסטית בין היקף הירידה בתכולת שומן תוך-כבדי ובין הגדלת צריכת מנקאי ואגוזי מלך, הפחתת צריכת בשר אדום/מעובד, שיפור רמות חומצה פולית בדם וסמני שומנים/אדיפוקינים ושינויים בהרכב מיקרוביום וחיידקים ספציפיים.

ייתכן כי המנגנונים בהם פוליפנולים מפחיתים סטיאטוזיס ומונעים נזק כבדי כוללים הפחתת יצירת שומן דה-נובו, הגברת חמצון חומצות שומן והפחתת עקה חמצונית.

נתונים נוספים תמכו בהשפעה החיובית של דיאטה ים-תיכונית ירוקה על הבריאות הקרדיו-מטבולית. למרות שבשתי זרועות דיאטה ים תיכונית תועדה ירידה דומה במשקל הגוף (6.2- ק"ג עם דיאטה ים תיכונית ירוקה ו-5.4- ק"ג עם דיאטה ים תיכונית סטנדרטית), דיאטה ים תיכונית ירוקה לוותה בירידה גדולה יותר בהיקף מותניים (8.6- ס"מ לעומת 6.8- ס"מ, בהתאמה). בתוך שישה חודשים, דיאטה ים תיכונית ירוקה גם הובילה לירידה גדולה יותר בריכוז LDL, לחץ דם דיאסטולי ותנגודת לאינסולין.

המומחים כותבים כי הממצאים בספרות תומכים בתועלת של דיאטה ים תיכונית בשילוב עם חלבונים/פוליפנולים ירוקים מן הצומח להפחתת תכולת שומן תוך-כבדי והפחתת שיעורי מחלת כבד שומני שאינו על-רקע צריכת אלכוהול.

לידיעה במדסקייפ