חדשות

מה בין טיפולים תרופתיים ובין איזון כאב בטווח הארוך בחולים עם אוסטיאוארתריטיס של הברך? (JAMA)

27/12/2018

 

מסקירה שיטתית ומטה-אנליזה שפורסמה בכתב העת JAMA, אשר התמקדה במחקרים של חולים עם אוסטיאוארתריטיס של הברך, עולה כי ישנה אי-ודאות באשר לגודל ההשפעה המשוער של טיפולים תרופתיים להקלה על תסמינים משנית לאוסטיאוארתריטיס של הברך.

 

החוקרים התמקדו במחקרים אקראיים ומבוקרים של חולים עם אוסטיאוארתריטיס של הברך, אשר פורסמו במאגרי MEDLINE, Scopus, EMBASE, Web of Science ו-Cochrane Central Register of Controlled Trials. בכל המקרים החולים קיבלו טיפול והיו במעקב לאורך לפחות שנה אחת.

 

התוצא העיקרי של המחקר היה השינוי הממוצע בכאבי ברכיים מתחילת המחקר. תוצאים משניים כללו תפקוד גופני ומבנה מפרקי.

 

הסקירה כללה 47 מחקרים אקראיים ומבוקרים (22,037 חולים, רובם בגילאי 55-70 שנים), אשר כללו את קטגוריות הטיפולים הבאות: משככי כאבים; נוגדי-חרדה; תרופות הפועלות על העצם, דוגמת ביספוספנטים ו-Strontium Ranelate; נוגדי-דלקת שאינם סטרואידים; זריקות תוך-מפרקיות של תכשירים דוגמת חומצה היאלרונית וקורטיקוסטרואידים; תרופות תסמיניות בעלות פעילות איטית, דוגמת גלוקוזאמין וכונדרואיטין סולפאט; ותכשירים אחרים דוגמת Cindunistat ו-Sprifermin.

 

החוקרים בחנו 31 התערבויות להערכת ההשפעה על כאב, 13 התערבויות להערכת ההשפעה על תפקוד גופני ו-16 התערבויות להערכת ההשפעה על מבנה המפרק. משך המחקרים נע בין 1-4 שנים. הם חישבו את מדדי SMD (Standardized Mean Difference) וההבדלים הממוצעים עם הטיפולים.

 

מהנתונים עלה קשר בין ירידה במדדי כאב ובין טיפול בנוגד-דלקת שאינו סטרואיד, Celecoxib (SMR של 0.18-) וטיפול בגלוקוזאמין סולפאט (SMD של 0.29-), אך זוהתה אי-ודאות רבה בכל ההערכות לעומת פלסבו. הקשר עם שיפור בכאב נותר מובהק סטטיסטית רק עבור גלוקוזאמין סולפאט, כאשר הנתונים נבחנו בניתוח להערכת הבדל ממוצע בסולם של 0-100 נקודות וכאשר הוצאו מהסקירה מחקרים בסיכון גבוה.

 

הקשר עם שיפור בהיצרות החלל המפרקי תואר עם גלוקוזאמין סולפאט (SMD של 0.42-), כונדרואיטין סולפאט (SMD של 0.20-) ו-Strontium Ranelate (SMD של 0.20-).

 

החוקרים קוראים להשלים מחקרים אקראיים ומבוקרים גדולים יותר בכדי למצוא מענה לסוגיית היעילות של טיפול תרופתי להקלה על תסמיני אוסטיאוארתריטיס של הברך.

 

JAMA. 2018;320(24):2564-2579

מידע נוסף לעיונך

כתבות בנושאים דומים

© e-Med 2021 | כל הזכויות שמורות
שתף מקרה קליני
<