מאמרי מערכת

קצב ההידקקות המקומית של שכבת סיבי העצב ברשתית לפני ואחרי דימום בדיסקה בחולי גלאוקומה / פרופ' מרדכירוזנר

27/09/2017

גלאוקומה מאופיינת באובדן פרוגרסיבי של תאי גנגליון של הרשתית ובשינויים מורפולוגיים של עצב הראייה ושל שכבת סיבי עצב הראייה ברשתית, המלווים אובדן זה. דימום בדיסקה ידוע כגורם סיכון חשוב להתפתחות והידרדרות של גלאוקומה. מחקרים קודמים הראו קשר בין דימום בדיסקה להידרדרות הגלאוקומה כפי שבאה לידי ביטוי פונקציונלי ומבני. ידוע שיש קשר בין מיקום הדימום  לבין מיקם החסר בשולי הדיסקה - neuroretinal rim , לבין אזור ההידקקות בשכבת סיבי עצב הראייה של הרשתית RNFL , והחסר הפוקלי בשדה הראייה. מאידך, יש פחות מידע מפורט לגבי הקשר בין דימום בדיסקה לבין פרמטרים longitudinal temporal and spatial של הידרדרות הגלאוקומה. כבר דווח בעבר שדימום בדיסקה יכול לגרום להתקדמות הנזק המבני, דבר שהוכח באמצעות בדיקות שדה ראייה או צילומי דיסקה. לא הובהר אם הדימום הוא תוצאה של הידרדרות הגלאוקומה או שהוא בעצמו יכול להחיש את התקדמות המחלה. האפשרות לבצע בדיקת דימות של שכבת סיבי עצב הראייה ברשתית באופן כמותי מאפשרת לבדוק שאלה זו. הטכנולוגיה של spectral-domain OCT מאפשרת לבדוק את מידת ההידקקות של השכבה ברגישות והדירות גבוהים. נמצא שהידקקות מתמשכת של שכבת סיבי עצב הראייה ברשתית לאחר דימום בדיסקה הייתה בהתאמה למיקום הדימום, בהשוואה למיקומים אחרים או בעין השנייה ללא דימום, אך מהות הקשר עדיין לא ברורה לגמרי. פעמי רבות מהווה דימום בדיסקה סימן לצורך להפחית עוד יותר את הלחץ התוך עיני, דבר שהקטין את קצב הידרדרות שדה הראייה לאחר דימום בדיסקה. במחקר הנוכחי נבדקו השינויים בקצב ההידקקות המקומית של שכבת סיבי עצב הראייה ברשתית לפני ואחרי דימום בדיסקה וכן את השפעת הטיפול בגלאוקומה לאחר דימום בדיסקה על קצב הידקקות זה.

החוקרים היו מארצות הברית, יפן ומדרום קוראה, ממחלקות העיניים של אוניברסיטת קליפורניה בסן דיאגו, של אוניברסיטת אלבמה ושל New York Eye and Ear Infirmary , של אוניברסיטת קיוטו ביפן, ושל אוניברסיטת  Inje בבוסן שבדרום קוראה. המחקר היה לונגיטודינלי. השתתפו בו 37 חולים. עשרים ושלושה עם גלאוקומה ושבעה עשר עם חשד לגלאוקומה בבדיקה הראשונית. לכולם היה אירוע של דימום בדיסקה במהלך התקופה שבין ה-  Diagnostic Innovations in Glaucoma Study וה- African Descent and Glaucoma Evaluation Study . לכל המשתתפים בוצע צילום דיסקה מדי שנה ובדיקת OCT  למדידת עובי שכבת סיבי עצב הראייה ברשתית מדי חצי שנה. קצב ההידקקות של שכבת סיבי עצב הראייה ברשתית חושב באמצעות מודלים לינאריים לחישוב השפעות מרובות, לפני ואחרי אירוע הדימום בדיסקה. התוצא העיקרי היה קצב ההידקקות הגלובלי והמקומי של שכבת סיבי עצב הראייה ברשתית. נבדקו 36 עיניים של 33 משתתפים עם דימום בחלק העליון או התחתון של הדיסקה. קצב ההידקקות של שכבת סיבי עצב הראייה ברשתית היה מהיר יותר באופן משמעותי מבחינה סטטיסטית ברבעים עם הדימום לדיסקה בהשוואה לרבעים ללא דימום בדיסקה. בשמונה עשרה העיניים אשר טופלו באופן מוגבר לאחר הממצא של הדימום לדיסקה, קצב ההידקקות הממוצע של שכבת סיבי עצב הראייה ברשתית היה איטי יותר באופן משמעותי לאחר התחלת הטיפול המוגבר בהשוואה לקצב ההידקקות הממוצע של שכבת סיבי עצב הראייה ברשתית לפני התחלת הטיפול המוגבר ברבעים ללא דימום בדיסקה, אך לא בהשוואה לרבעים עם הדימום. בשמונה עשרה עיניים בהן הטיפול לא השתנה קצב ההידקקות של שכבת סיבי עצב הראייה ברשתית ברבעים עם הדימום בדיסקה היה מהיר יותר לאחר הדימום בהשוואה לקצב לפני הדימום. בנוסף לכך, בהשוואה לעיניים בהם הטיפול לא השתנה, הגברת הטיפול לאחר הדימום בדיסקה הוריד באופן משמעותי את קצב ההידקקות הממוצע של שכבת סיבי עצב הראייה בכל הרשתית, ברבעים של הדימום יחד עם הרבעים ללא הדימום, לאחר הדימום, בהשוואה  לקצב ההידקקות הממוצע של שכבת סיבי עצב הראייה ברשתית לפני הדימום. בדיקה במודלים לינאריים לחישוב השפעות מרובות הראתה קיום קשר בין הגברת הטיפול בגלאוקומה, השינוי הממוצע בשדות הראייה, וההבדל בלחץ התוך עיני לפני ואחרי דימום לדיסקה לבין ערכי עקומת ההידקקות של שכבת סיבי עצב הראייה ברשתית לפני ואחרי הדימום בדיסקה. מסקנת החוקרים הייתה, שלמרות שקצב ההידקקות של שכבת סיבי עצב הראייה ברשתית היה חמור יותר ברבעים עם הדימום בדיסקה לאחר הדימום, לטיפול מוגבר בגלאוקומה יש השפעה מטיבה על הפחתת קצב ההידקקות.

Akagi T, Zangwill LM, Saunders LJ, Yarmohammadi A, Manalastas PIC, Suh MH, Girkin CA, Liebmann JM, Weinreb RN

Rates of Local Retinal Nerve Fiber Layer Thinning before and after Disc Hemorrhage in Glaucoma

Ophthalmology 2017;124:1403-1411

מידע נוסף לעיונך

כתבות בנושאים דומים

© e-Med 2020 | כל הזכויות שמורות
שתף מקרה קליני
<