מאמרי מערכת

האם גישה רב תחומית משנה את הטיפול בחולי שאתות של מערכת השתן?/מאת פרופ' גרינשטיין, עורך אורולוגיה

08/08/2009

האורולוגים הם אלה הקובעים את האבחנה של שאת במערכת השתן. הואיל והאורולוגים הם אלה המפנים את החולים לביצוע ביופסיות של הערמונית, מבצעים כריתות שאתות מהשלפוחית, המבצעים את המעקב הציסטוסקופי, מבצעים את כריתות הגושים מהכליה, כריתות אשכים וכדומה. הרי האורולוגים הם אלה הקובעים גם את שלב (STAGE ) המחלה ואת מדיניות הטיפול. העבודה הבאה מה- Division of Urologic Surgery, The University of North Carolina at Chapel Hill בדקה האם גישה רב תחומית לטיפול בחולה משנה את מדיניות הטיפול.

 

החוקרים בדקו 269 מטופלים שהופנו את המרכז הרפואי שלהם. החולים הופנו לצורך התייחסות אבחונית או טיפולית. כל חולה נבדק על ידי מומחה אחד או יותר משטחי האורולוגיה  והאונקולוגיה. כל ממצאי הדימות עברו הערכה מחודשת על ידי מומחים בנושא מהמרכז שלהם. וכל הממצאים הפתלוגיים עברו הערכה מחודשת על ידי פתלוג מהמרכז. בנוסף התקבלו חוות דעת מומחים משטחי  גנטיקה, עבודה סוציאלית, מתאמי מחקר קלינים, מומחים משטחים לא אורולוגים, ויועצים דתיים. ממצאי החולים עברו דיון ב tumor board בו השתתפו כל הגורמים המעורבים. לאחר הדיון החולים נחלקו למספר קבוצות

1. אין שינוי באבחנה או בטיפול

2. אין שינוי באבחנה אבל יש שינוי בטיפול.

3. יש שינוי באבחנה אבל אין שינוי בטיפול.

4. יש שינוי באבחנה עם שינוי משמעותי בשלב המחלה או בממצאים הפתלוגיים והדימותיים ויש שינוי משמעותי בטיפול. הכוונה לשינוי של קרינה במקום כריתה כירורגית ולהיפך, תוספת טיפול כמוטרפי לפני הטיפול הניתוחי וכדומה, 

5. אחרים - לקבוצה זו הוצבו חולים שהיו זקוקים לדעת הצוות הרב תחומי לתוספת של דימות או ביופסיה.

6. חולים שלא הסתיים בהם הדיון ולא וצבו לאף אחת מהקבוצות הקודמות.

 

האבחנות נקבעו כשאת הערמונית, שלפוחית, כליה, אשכים ואחרים בהם נכללו שאתות כמו של אפיתל המעבר של מערכת שתן עליונה, שק אשכים ופין.

כך שהמחקר מבוסס על 92 (34%) חולי שאת הערמונית, 62 (23%) שאת השלפוחית, 95 (35%) שאת הכליה 14 (5%) שאת אשכים, ו 6 (2%) חולים עם שאתות אחרות.

לאחר הדיון רק 35% חולים נותרו ללא שינוי באבחנה או בטיפול. 38% היו עם שינוי באבחנה או בטיפול, 10% נזקקו להמשך ברור לפני קבלת החלטות טיפוליות, ו 17% לא הסתיימו הדיונים. השינויים באבחנה היו שכיחים ביותר (23%) בשאת השלפוחית, ובשאת כליה (17%). השינויים באבחנה בשאת הערמונית היו רק ב 10% מהחולים. בשאת האשכים לא היה שינוי באבחנה איתה החולים הופנו למרכז הרפואי. שינויים במדיניות טיפול היו השכיחים ביותר (44%) בשאת השלפוחית, וב 36% מהחולים בשאתות הכליה, ב29% מהחולים בשאתות האשכים, וב22% מחולי שאת הערמונית. 

המחברים מסכמים כי דיון של מומחים מתחומים שונים מביא לשינוי במדיניות טיפול בחלק נכבד מהחולים.

החיסרון של העבודה הוא שלא נבדק מהי השיטה העדיפה לטיפול החולה. כלומר לא בוצע מעקב אחרי החולים והקורה אותם לאחר שינוי מדיניות הטיפול בהשוואה לחולים שטופלו ללא שינוי במדיניות.

אבל אין ספק אנחנו לא לבד. ודיון משותף רב תחומי  "וסיעור מוחות"  תורם רבות לגיבוש  מדיניות טיפול פרטנית לחולה.

 

Kurpad R, Kim W, Kim Rathmell W, Godley P, Whang Y, Fielding J, Smith L, Pettiford A, Schultz H, Nielsen M, Wallen EM, Pruthi RS.: A multidisciplinary approach to the management of urologic malignancies: Does it influence diagnostic and treatment decisions? Urol Oncol. 2009 Jul 2.

מידע נוסף לעיונך

© e-Med 2021 | כל הזכויות שמורות
שתף מקרה קליני
<