חדשות

עדויות חדשות תומכות במתן דיגוקסין לאיזון קצב הלב בחולים עם פרפור פרוזדורים קבוע (מתוך כנס ה-ESC)

02/09/2020

 

מנתוני מחקר RATE-AF שהוצגו במהלך כנס ה-ESC (European Society of Cardiology) עולות עדויות חדשות התומכות במתן דיגוקסין כטיפול קו-ראשון לאיזון ארוך-טווח של קצב הלב בחולים מבוגרים עם פרפור פרוזדורים קבוע ותסמיני אי-ספיקת לב.

 

מדגם המחקר כלל 160 קשישים, בגיל ממוצע של 62 שנים, עם תסמינים בדרגה בינונית או חמורה עקב פרפור פרוזדורים קבוע, כמו גם תסמיני אי-ספיקת לב. המשתתפים חולקו באקראי לטיפול בדיגוקסין במינון נמוך או ב-Bisoprolol, במסגרת גישת טיפול לאיזון קצב הלב.

 

המחקר בתווית-פתוחה תוכנן לבחון את התוצאות ארוכות הטווח של הטיפול בדיגוקסין בחולים עם פרפור פרוזדורים או פרפור פרוזדורים עם אי-ספיקת לב.

 

במחקר RATE-AF, דיגוקסין ו- Bisoprolol הדגימו יעילות דומה בהפחתת קצב הלב, מקצב לב של כ-100 פעימות לדקה בתחילת המחקר לקצב לב סביב 70 פעימות לדקה לאחר 6 ו-12 חודשים. יש לציין כי רק חלק קטן מהמשתתפים במחקר נדרש לטיפול נוסף לאיזון קצב הלב במהלך 12 חודשי המחקר.

 

בנוסף, לא תועדו הבדלים בין שתי התרופות בהשפעה על איכות החיים המדווחת מפי המטופלים לאחר 6 חודשים, התוצא העיקרי של המחקר. שתי התרופות נסבלו היטב, כאשר 96% מהמטופלים בדיגוקסין עדיין נטלו את הטיפול במינון ממוצע של 161 מיקרוגרם/יום לאחר 6 חודשים ו-89% עדיין נטלו את חסם הביתא.

 

עם זאת, תועדו הבדלים רבים בין שתי התרופות. לדוגמא, לאחר 12 חודשים, בקבוצת הטיפו בדיגוקסין נרשמו מדדים גבוהים יותר משמעותית במדד SF-36 Physical Component Score, כולל חיוניות, תפקוד גופני ובריאות כללית.

 

בלמעלה ממחצית מהמטופלים בדיגוקסין נרשם שיפור של שתי דרגות במדד Modified European Heart Rhythm Association להערכת תסמינים על-רקע פרפור פרוזדורים, בהשוואה ל-10% מהמטופלים בחסם ביתא. לאחר 12 חודשים, קרוב ל-70% מהמטופלים בדיגוקסין חוו שיפור של שתי דרגות במדד הנ"ל, זאת בהשוואה ל-30% מהמטופלים ב-Bisoprolol.

 

תסמיני אי-ספיקת לב בקבוצת הטיפול בדיגוקסין השתפרו מדירוג NYHA של 2.4 ל-1.5 לאחר 6 ו-12 חודשים; השיפור היה מתון יותר בקבוצת הטיפול בחסמי ביתא, עם ירידה מ-2.4 ל-2.0 לאחר 6 ו-12 חודשים.

 

בעוד שרמות NT-proBNP השתפרו בקבוצת המטופלים בדיגוקסין מערך התחלתי של 1,095 פיקוגרם/מ"ל ל-1,058 פיקוגרם/מ"ל לאחר 6 חודשים ו-960 פיקוגרם/מ"ל לאחר 12 חודשים, בקבוצת הטיפול בחסם ביתא נרשמה למעשה עליה ברמות NT-proBNP, מ-1,041 ל-1,209 ו-1,250 לאחר 12 חודשים.

 

למרות שלמחקר לא הייתה עוצמה מספקת להערכת אירועים קליניים, החוקרים מדווחים על 29 אירועים חריגים שתועדו במהלך 12 חודשים בקבוצת הטיפול בדיגוקסין, בהשוואה ל-142 אירועים בקבוצת הטיפול בחסמי ביתא. עוד דווח על 12 אשפוזים לא-מתוכננים בקבוצת הטיפול בדיגוקסין ו-28 אשפוזים בקבוצת הטיפול ב-Bisoprolol.

 

החוקרים מסכמים וכותבים כי ממצאי המחקר תומכים בשימוש נרחב יותר בדיגוקסין לטיפול בחולים יציבים עם פרפור פרוזדורים קבוע.

 

מתוך כנס ה-ESC

 

לידיעה במדסקייפ

מידע נוסף לעיונך

© e-Med 2020 | כל הזכויות שמורות
שתף מקרה קליני
<