מאת ד”ר מיכל איזנשטט
מתוצאות מחקר שפורסם בירחון Arthritis & Rheumatism במאי 2010, עולה כי הסיכון לזיהומים חמורים בחולי דלקת פרקים ריאומטית המטופלים ב- rituximab (MabThera) במרפאות ובבתי החולים דומה לזה שדווח ממחקרים קליניים.
זאת על אף שבחיים האמיתיים, בשונה מתנאי מחקר, מספר חולים סובלים מתחלואות נלוות (13% סבלו מסרטן, 12.7% סבלו ממחלת ריאות כרונית ו/או אי ספיקת לב, ו10.2% סבלו מסוכרת).
החוקרים מציינים כי שיעור הזיהומים החמורים שנצפה היה דומה לזה שהודגם במרשמים אחרים של DMARDs (disease-modifying anti-rheumatic drugs) וטיפולים ביולוגיים.
בקרב 1,303 הנבדקים במחקר הנוכחי שהיו תחת מעקב במשך 3 חודשים לפחות, 88 (6.8%) פיתחו 92 זיהומים חמורים שדרשו אשפוז ו/או טיפול תוך ורידי באנטיביוטיקה, ו/או הסתיימו במוות.
82 זיהומים ב- 78 חולים (כלומר, 5 זיהומים חמורים ל- 100 שנות חולה) הופיעו תוך 12 חודשים ממתן rituximab, ו 4 מקרים הסתיימו במוות. 68 מקרים אירעו בששת החודשים הראשונים לאחר מתן rituximab בפעם האחרונה.
רק זיהום אופורטוניסטי אחד דווח, ולא היו כלל דיווחים על שחפת. פתוגנים זוהו רק ב- 29 (35.3%) מן הזיהומים.
בניתוח רב משתני, מחלת ריאות כרונית ו/או אי ספיקת לב, מעורבות חוץ מפרקית, ורמות IgG נמוכות מ- 6 ג/ד”ל, טרם התחלת הטיפול ב- rituximab, נקשרו בסיכון מוגבר לזיהום חמור ב- 12 החודשים לאחר מתן התרופה בכל שלב.
באופן דומה, גיל, מעורבות חוץ מפרקית, ורמות IgG נמוכות מ- 6 ג/ד”ל נקשרו באופן מובהק לסיכון מוגבר לזיהום חמור ב- 12 החודשים לאחר מתן ראשוני של rituximab.
החוקרים מציינים כי בכוונתם לערוך מחקרים נוספים במרשמי אוכלוסיות חולים במשך 5 שנים, על מנת להעריך האם ירידה ברמות האימונוגלובולינים לאחר מתן rituximab, בייחוד במטופלים הזקוקים לטיפולים חוזרים, קשורה בסיכון מוגבר לזיהומים חמורים.
לעת עתה, ממליצים החוקרים, יש להעריך באופן פרטני את רמת הסיכון/תועלת של טיפול ב- rituximab, בחולים עם רמות IgG נמוכות.
e-Med Tools
קצר קולע וממוקד
e-Med סמינרים
אי-מד תחקירים
Medscape Tools
Journal Club
מרכזי מידע ושירות
Facebook
מידע למפרסם
מאגר תרופות
אינדקס שימושי
חדשות משה"ב
eMed HealthClub
מחקרים קליניים
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!