האבחנה המבדלת של כאבים בעקב נרחבת. הגורם השכיח ביותר הוא מיכאני. סיבות נוספות הן דלקת, זיהומים, נוירופאתיות (קרינה מהגב, כליאת סעיפי העצב הטיביאלי האחורי, נוירומה או תסמונת התעלה הטרסלית), טראומתה או גידולים.

מבין התסמונות המיכאניות השכיחה ביותר היא פסאיטיס פלנטרי (Plantar fascitis-PF ), מוסכם שסיבת PF אינה דלקתית, לכן יש המכנים את התסמונת פסיוזיס פלנטרי. הכאב מופיע בחלק הפנימי תחתון של העקב, חמור בעיקר בצעדים הראשונים מייד לאחר קימה משינה או לאחר מנוחה ארוכה. במישוש מופקת רגישות פלנטרית מדיאלית בעקב המתגברת במתיחה פסיבית של הפסיה הפלנטרית. צילומים אינם נדרשים לאבחנה ומבוצעים בד”כ בחשד לאבחנה אחרת. בצילום דורבן מופיע בכמחצית ממקרי PF ולמעשה הינו ממצא אקראי. בבדיקת על קול ניתן להדגים עיבוי מקומי בעצם העקב. לרוב די בטיפול שמרני הכולל למשל מתיחות, מנוחה יחסית, מדרסים ו/או, קירור מקומי. במקרים עקשניים המיוחד ניתן לבצע הזרקות סטירואידים, גלי הלם ואף ניתוחים.

שברי מאמץ בעקב מופיעים בד”כ תחת מפרק הפסט האחורי של המפרק הטלוקלקניאלי. בין הסיבות לשברי המאמץ ניתן למצוא הגברת עומסים או פעילות על משטחים קשים. הכאב תחילה בפעילות בלבד אך בהמשך יתכן גם במנוחה. יש לחפש שטפי דם נפיחות ורגישות מקומית. לצורך האבחנה מומלץ לבצע מיפוי או MRI .

בכליאת עצבים אופיינית תחושת נימול או שריפה. סיבת הכליאה תתכן חבלה, פציעת עומס יתר או ניתוח. לרוב נפגע העצב המדיאלי פלנטרי או לטרלי פלנטרי (סעיפי העצב הטיביאלי האחורי). יתכן גם כאב נוירופאתי שמקורו רדיקולרי מגובה L4-S2 . אם טיפול שמרני משך עד שנה אינו יעיל, יש לשקול התערבות כירורגית.

בנוירומות ניתן למשש לעיתים תפיחות מקומית ויש לשקול אבחנה זו כאשר טיפול ל PF אינו יעיל. 

תסמונת כרית העקב (Heel pad syndrome HPS ) סיבתה בד”כ דלקתית, אך תתכן גם אטרופיה של כרית השומן. הכאב לרוב במרכז העקב וניתן להפיקו במישוש. הליכה יחפה על משטח קשיח גורמת לכאב. גם במקרה זה הטיפול בו מנוחה, קירור מקומי, אנלגטיקה או  NSAID , מדרסים ופיזיותירפיה עשויים לשפר.

יבלות ויראליות עלולות לגרום לכאב בעקב, יבלות אלו מקורן במגע ישיר עם (Humen papilloma virus HPV ). לרוב התהליך מוגבל, אך לעיתים נדרש טיפול מקומי כצריבה בקור או בלייזר, גירוד או משחות מקומיות.

כאב מאחורי העקב ממקור גיד אכילס: פתולוגיות בגיד העקב (טנדינופאתיה) מקורן לרוב בריצה, הנעלה עם עקבים גבוהים ופעילויות המערבות עומס יתר של שרירי הסובך. נמצא כי שימוש באנטיביוטיקה מקבוצת הפלואורקווינולונים (כמו אופלוקסצין, ציפרופלוקסצין) בעיקר במבוגרים, עלול לגרום לפתולוגיה בגיד האכילס. מקום הפתולוגיה יתכן בחיבור הגיד לעקב או בחומר הגיד עצמו.  הכאב מאחורי העקב, מציק ולעיתים חד, מוגבר בפעילות ובלחץ מקומי. ניתן לעיתים למשש התעבות מקומית בגיד. בעל קול הגיד מעובה ובצילומים ניתן לעיתים להדגים הסתיידויות בגיד ומעין דורבן (Spur ) בחיבור לעקב. הטיפול היעיל ביותר במצבים אלו הוא תרגול אקסצנטרי(התארכות יחידת גיד שריר נגד התנגדות). כמו כן הורדת עומסים, הגבהה לעקב, מדרסים, הסרת לחץ מקומי (החלק האחורי בנעל) ואנלגטיקה או NSAID . במקרים עקשניים הזרקת פלזמה עשירה בטסיות ואף ניתוחים בהם מבוצעת הטריה לרקמת הגיד או לאחיזתו לעצם העקב.

טנדינופאתיה בגידים העוברים סביב העקב, טיביאליס פוסטיור, FHL ו FDL עלולה להסתמן ככאב בחלק מדיאלי של העקב, ודלקת של הגידים הפירוניאלים ככאב בחלק לטרלי של העקב, עקרונות הטיפול דומים לטיפול בפתולוגיה של גיד האכילס.

Haglund deformity : היא דיפורמציה בה מופיעה בליטה גרמית בחלק אחורי עליון של העקב הגורמת לגירוי הגיד ולבורסיטיס רטרוקלקניאלי. נפוץ יותר בנשים בגילאי ה 20. הטיפול שמרני ובמקרים עקשתיים ניתוח לכריתת הבליטה הגרמית.

בילדים הסיבה השכיחה ביותר לכאב בעקב היא אפופיזיטיס של העקב (Sever disease ) הגיל השכיח 5-11 שנים, הגיד מושך את איזור החיבור הסחוסי וגורם מיקרוטראומה כרונית. בבדיקה תתכן נפיחות ורגישות מקומית המתגברת בדורסיפלקציה של הקרסול. צילום לרוב תקין לכן לא חובה לבצעו. טיפול כולל מתיחות, אמצעים מפחיתי דלקת ולעיתים מדרסים.   

סינדרום התעלה הטרסלית: גבולות התעלה הן הפלקסור רטינקולום, הקלקניאוס המדיאלי, הטלוס האחורי והמליאולוס המדיאלי. לחץ על העצב הטיביאלי האחורי בתעלה הטרסלית יכול לגרום לכאב נוירופאתי ונימול בעקב ובקרסול פוסטרומדיאלית ואף להתפשט עד לאצבעות כף הרגל. התסמינים מוחמרים בנשיאת משקל ומאמץ. קלינית יתכן ממצא של כף רגל שטוחה בה מוחמר הלחץ על העצב בנשיאת משקל. במקרים קיצוניים יתכן דלדול שרירים. לעיתים ניתן להפיק את התסמינים בניקוש על העצב (סימן על שם טינל). לאבחנה מומלץ לבצע מבחני הולכת עצבית ו EMG . בד”כ די בטיפול שמרני הכולל שינוי סוג פעילות, מדרסים, תרופות והזרקות סטירואידים לתעלה. ניתוח מומלץ בכשלון טיפול שמרני.

סינדרום סינוס טרסי: כאב בתסמונת זו מורגש בחלק לטרלי של הקרסול והעקב. הכאב מוחמר בפעילות ובהליכה על משטחים לא ישרים. יתכן שמקור הכאב הוא נקעים חוזרים בקרסול או פעילות בפרונציית יתר של כף הרגל. הטיפול מתמקד בגורם הראשוני וכולל פיזיותירפיה מדרסים ולעיתים אנלגטיקה והזרקות מקומיות.

 Tu P., Bytomski  JR, DO. Diagnosis of Heel Pain. Am Fam Physician. 2011 Oct 15;84(8):909-16.

הערות העורך: כאבים סביב העקב הם תלונה שכיחה בהולכי על שניים. יתכנו מספר סיבות וגורמים ויש תסמונות כאלו ואחרות, אך יש שעקרונות הטיפול דומים גם במחלות או מצבים שונים. כך למשל בפלנטר פסאיטיס או באטרופיה של כרית העקב מנוחה, מדרסים וקירור מקומי נכונים לשני המצבים. כלומר בחלק מהמקרים אין חובה להוכיח מעבר לכל ספק כי מדובר באבחנה מסויימת. כאשר האנמנזה והבדיקה הפיזיקלית מתאימים לאבחנה או לאבחנות מסויימות, אין חשש שמדובר במחלה מסכנת חיים או דוהרת, ועקרונות הטיפול באבחנות השונות באבחנה המבדלת דומים, במקרים אלו אין חובה לבצע מיפוי עצמות או CT או MRI  ולנקוב בשם המדויק של התיסמונת. אפשר להתחיל בטיפול ולהזמין לביקורת.

יחד עם זאת אין פירושו של דבר כי בכל תלונה של כאבים בעקב יכול הרופא או הפיזיותירפיסט לבצע קיצור דרך בשיטת האבחנה, וללא אנמנזה מפורטת ובדיקה פיזיקלית הולמת, להמליץ על מדרס עם נקודה כחולה ו NSAID .