בהרצאתה במסגרת הכנס השנתי של האגודה לסוכרת עסקה פרופ’ פולק בטיפולים החדשים לרטינופתיה סוכרתית.
בפתח הרצאתה ציינה פרופ’ פולק כי רטינותיה סוכרתית היא גורם הסיכון המוביל לעיוורון, לאחר AMD . (יותר מקטרקט וגלאוקומה).
לפיכך הדגישה פרופ’ פולק את חשיבות המעקב והאיבחון של רטינופתיה סוכרתית, בעיקר ככל שמשך המחלה מתקדם, וזאת לאור השכיחות המאוד גבוהה המגיעה ל-75% לאחר 20 שנות מחלה.
בסוכרת סוג 2 הדגישה פולק שרטינופתיה עלולה להימצא כבר בזמן איבחון המחלה, בעוד שבסוג 1 רק לאחר 5 שנות מחלה.
כמו כן הדגישה פולק את חשיבות בדיקת העיין השנייה לאחר עיוורון בעיין אחת, לאור השכיחות הגבוהה של עיוורון בעיין השנייה.
לאור זאת, למניעת רטינופתיה סוכרתית , שקשורה בעיקר לשמירת רמות תקינות של סוכר ולחץ דם חשיבות ומשמעות רבה.
מבחינת מעקב, יש לבצע בדיקה מייד עם האבחנה בחולי סוכרת סוג 2 , ולאחר מכן בדיקות חוזרות מידי שנה, ולאחר 5 שנים של אבחנת סוכרת סוג 1, ולאחר מכן מידי שנה.
מרגע שאובחנה רטינופתיה סוכרתית, בדיקות המעקב של החולה צריכות להיות תכופות וקפדניות יותר.
בהרצאה הוצג הסבר ותרשים המדגימים את מהלך הרטינופתיה והחלוקה וההבדלים בין רטינופתיה סוכרתית שיגשוגית ולא שיגשוגית.
ברטינופתיה לא שגשוגית הבצקת במקולה מהווה הגורם המשפיע ביותר על איבוד הראייה. הבצקת במקולה פוגעת בדופן כלי הדם וגורמת לדלף נוזלים והצטברות הפוגעים בראייה.
האבחנה היא גם בבדיקה קלינית וגם בהדמיה (צילום אנגיוגרפיה עם חומר ניגוד) כשהמילה האחרונה בתחום היא בדיקת OCT , הדמיה לא פולשנית.
בעבר הטיפול בבצקת היה באמצעות לייזר שהשיג שמירה של רמת ראייה. הטיפול החדשני הנוכחי הוא באמצעות תרופות נוגדות VEGF . אילו תרופות אנגיואנוגניות שנועדו לטפל בגידולים סרטניים, אך בשל תכונתם לספוג בצקת נמצאו כמתאימות במיוחד לטיפול בבצקת במקולה.
בהרצאה ניתן לראות את ההסבר למנגנון הפעולה, ה-ANGIONENESIS , של תרופות אלה.
במנגנון זה פועלות שתי תרופות , הלוסנטיס והאווסטין. ההבדל ביניהן הוא שהאווסטין היא המולקולה הגדולה הראשית, מולקולת האם, בעוד שהלוסנטיס היא המולקולה החלקית.
לאווסטין התוויות לטיפולים אחרים בעוד שלוסנטיס היא התרופה שעברה את כל תהליכי הבדיקות והמחקרים בטיפול הספציפי בעיניים.
שתי התרופות נמצאות כיום בשימוש בטיפול בבצקות בעיניים.
מכאן עברה פרופ’ פולק להצגת מקרים המדגימים את תהליך התפתחות המחלה, הבדיקות והטיפול המראים כי טיפול בלייזר לא מביא את הרשתית לפעילות נורמלית, בעוד שטיפול בלוסנטיס הצליח להביא לנירמול בתפקוד הרשתית.
פולק הציגה רשימה ארוכה של מחקרים קלינים שבוצעו עם לוסנטיס בהשוואה לחלופות שונות, בעיקר הלייזר, אשר מדגימים יעילות בשיפור וחדות הראייה (עד כ-10 אותיות, שתי שורות בבדיקת ראייה) ולא רק שימור .
לאחרונה נבדק גם טיפול באמצעות סטירואידים ומהנתונים עולה שהטיפול משיג שיפור אך לא לטווח ארוך, בעיקר בשל תופעות הלוואי של הסטירואידים הכוללות גם קטרקט וגלאוקומה. כרגע נמצאים בשלבי פיתוח טיפול בשיחרור מושהה של סטירואידים שעשוי להיות יעיל ובטוח יותר.
במקרים הקשים יותר, הסבירה פולק, יש גם אפשרות לטיפול ניתוחי , ויש כיום התפתחות טכנולוגית גדולה בכירורגיה .
לסיכום, הדגישה פולק את החשיבות של שיתוף הפעולה בין רופאי הקהילה לרופאי העיניים, את היעילות הגבוהה של הטיפול בתרופות האנטי VEGF (לוסנטיס ואווסטין) במניעת עיוורון ושיפור הראייה, אך גם את הצורך במתן זריקות חוזרות , אם כי סביר לדעתה שמס’ ההזרקות החוזרות יירד עם הזמן.
e-Med Tools
קצר קולע וממוקד
e-Med סמינרים
אי-מד תחקירים
Medscape Tools
Journal Club
מרכזי מידע ושירות
Facebook
מידע למפרסם
מאגר תרופות
מאגר אנשי המקצוע
אינדקס שימושי
חדשות משה"ב
eMed HealthClub
מחקרים קליניים
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!