שיקום כתרים ותותבות

מתן מרשם מחדש לאחר הופעת תופעת לוואי של תרופה מסוימת במבוגרים (מתוך Archives of Internal Medicine)

מחקר חדש, שפורסם במהדורת אוגוסט של Archives of Internal Medicine, חיפש את השיעור של מתן מרשם מחדש לטיפול תרופתי, שהופסק בבית החולים עקב ADR (תופעת לוואי של התרופה).

החוקרים חקרו 215 חולים, שאושפזו במחלקה גריאטרית בשני מוסדות. הגיל הממוצע היה 82 (הטווח נע בין 59 ו-96) ו-67% היו נשים. תופעות לוואי של תרופות, שזוהו בקבלה על ידי הצוות הרפואי, חולצו מהערות החולים.

ה-ADR סווגה כרצינית אם היא גרמה למוות או לאירוע המאיים על החיים, אם דרשה אשפוז או שהות ממושכת של החולה בבית החולים, או אם הוא גרמה לנכות משמעותית או מתמדת.

החוקרים בדקו כל מקרה של ADR, שצוין במכתב השחרור מבית החולים או שהוכנס לתיק הרפואי של החולה על ידי הרופא הכללי שלו. כמו כן, נעשה שימוש במידע מבתי המרקחת בקהילה של החולים בכדי להעריך את שיעור מתן המרשמים מחדש של תרופות, שהפסיקו את השימוש בהן בבית החולים בשל ADR במהלך 6 חודשים לאחר השחרור.

להלן ממצאי המחקר העיקריים :

  • ב-69 (32%) מתוך 215 חולים נרשמו 104 ADRs, 40 מתוכם (38%) סווגו כקשות.

  • מתוך 104 ADRs ו-40 ADRs קשות, 53 (51%) ו-25 (62%) בהתאמה נרשמו במכתב השחרור לרופא הכללי.

  • לא היה ניתן ללמוד על שיעור מתן המרשם מחדש ב-18 חולים (בשל מוות, כשהסיבה אינה קשורה ל-ADR באף מקרה). בשאר 51 החולים עם 77 ADRs, התרופה, שגרמה ל-ADR הופסקה 64 פעמים. שיעור מתן המרשם מחדש עבור תרופות אלה היה 27% (17/64).

  • שיעור מתן המרשם מחדש לא היה שונה משמעותית עבור ADRs קשות ולא קשות או עבור ADRs, שצוינו או לא צוינו במכתב השחרור.

  • אף אחד מבתי המרקחת לא היה מודע לאף ADR שקרתה.
  • מגבלות המחקר כוללות : מספר קטן של חולים, חוסר במידע בנוגע לסיבות של מתן המרשם מחדש של התרופות וחוסר במידע בנוגע להישנות של ה-ADRs לאחר מתן המרשם מחדש.

    למרות זאת, החוקרים מאמינים כי מעל לרבע (27%) מהתרופות, שהופסקו בבית החולים בשל תופעת לוואי, נרשמו מחדש תוך 6 חודשים מהשחרור. העברת המידע לרופא הכללי והתיעוד על ידי הרופא הכללי אינו מספק והדבר מהווה סיכון משמעותי. החוקרים מציעים, שתקשורת טובה יותר בנוגע ל- ADRs בין דרגים שונים של מספקי שירותי הבריאות יכולה להוריד רישום מחדש של מרשמים, שאינו הכרחי ובכך להוריד את ההישנות של ADRs.

    Archives of Internal Medicine 2006; 145(4):284-293

    לידיעה ב-NeLM

    0 תגובות

    השאירו תגובה

    רוצה להצטרף לדיון?
    תרגישו חופשי לתרום!

    כתיבת תגובה

    מידע נוסף לעיונך

    כתבות בנושאים דומים

    הנך גולש/ת באתר כאורח/ת.

    במידה והנך מנוי את/ה מוזמן/ת לבצע כניסה מזוהה וליהנות מגישה לכל התכנים המיועדים למנויים
    להמשך גלישה כאורח סגור חלון זה