קיבלתי לאחרונה תגובה למאמר שסקרתי אודות קריטריונים לאבחנת כאבי גב תחתון הקורנים לרגל ונובעים מפריצת דיסק. בתגובתו תהה הפיזיותרפיסט מדוע חשוב בכלל לאבחן מהי הסיבה לכאב, כאשר הוחלט בכל מקרה כי הטיפול אינו ניתוחי.
“אנחנו, הפיזיותרפיסטים, נבדוק את המטופל בכלי הבדיקה שלנו, נחפש דרכים להפחתת הגריות, לשיפור תנועתיות ולהעלאת עומסים בהדרגה אם יש ואם אין פריצת דיסק. הטיפול לא מושפע מהאבחנה”. כך כתב ההפיזיותרפיסט בתגובתו.
ובכן שמח מאד לתגובה זו כי הנושא באמת עקרוני וחשוב.
אתחיל בדוגמא פשוטה ורווחת מהמרפאה. מטופל בגיל 50 כאבי גב תחתון קורנים לרגליים, מעשן שנים רבות, עובד עבודה פיזית, אינו בטוח האם הכאב מעל או מתחת לברך. קיימת הגבלה ניכרת בתנועות הגב. ממצאי הבדיקה הנוירולוגית תקינים, קיים קיצור המסטרינגס, כאב גב תחתון בהרמת רגל ישרה (לא SLR, אין הקרנה תחת הברך). באבחנה המבדלת אבחנות רבות. החשוב ביותר להגדיר תחילה האם המצב מסכן חיים (למשל גרורות) האם דחוף לטפל (למשל אוסטיאומייליטיס בגוף חולייה, או שבר בלתי יציב) או האם מדובר במצב שאינו מסכן חיים כמו פריצת דיסק, שבר דחיסה מינימלי, שינויים ניווניים במפרקי הפסט ועד אבחנות רבות.
בשלב הבא, גם אם החלטנו שאין מדובר במצב מסכן חיים או בריאות המחייב ניתוח או הרחבת בירור, ואנו חושבים שיש להפנות לתהליך שיקומי, האמנם בכל האבחנות שאינן מחייבות טיפול כירורגי הטיפול זהה?
אני חולק כאן על דעתו של הפיזיותרפיסט. אני משוכנע שגם האוסטיאופתים עימם אני עובד, המומחים לכאב במרפאות הכאב, הרלפקסולוגים, הכירופרקטים וגם פיזיותרפיסטים רבים מסכימים איתי בנקודה זו.
בתחילת הטיפול יש להגדיר מהי מטרת הטיפול ולתאם ציפיות עם המטופל. מי שלוקה למשל בשבר דחיסה מינימלי יציב הנובע מאוסטיאופורוזיס, (יכול להתבטא ככאבי גב קורנים לעכוזים), בתחילת הטיפול לא ננסה להשיג טווחי תנועה. נעבוד יותר על הפגת כאב וחיזוק שרירי ליבה. מי שלוקה בכאבים כאלו הנובעים משחיקה במפרקי הפסט – עליו נעמול דווקא על שיפור תנועה, ומי שסיבת הכאב שלו “שריר תפוס” לאחר מאמץ לא מאוזן בניקיונות לקראת פסח, יטופל תחילה אולי דווקא בעיסוי רקמות עמוק TENS וכן הלאה.
האבחנה חשובה מאד גם בתיאום הציפיות מול המטופל. מי שלוקה בפריצת דיסק עם לחץ על השורש והחלטנו לא לנתחו, נדגיש בשיחה עימו כי המטרה היא הקלת כאבים וחזרה לפעילות בעצימות מופחתת. מי ש”סתם” לוקה בכאב בלתי ספציפי ננסה להחזיר לכשירות מלאה, פעילות ספורט ועבודה ללא הגבלות, ומי שלוקה בכאבי גב תחתון על רקע מחלה ראומטית כמו למשל ארטיטיס פסוריטאי או אנקילוזינג ספונדיליטיס, איתו נעמול דווקא על שימור טווחי תנועה ונסביר לגבי האופי המתקדם של המחלה.
אינני מתיימר לשלוט ברזי הטיפול המשקם ולפלוש לתחום הטיפול הפיזיותרפי. אינני מומחה בתחום, אבל אני בהחלט סבור כי בבסיס כל טיפול חובה לדעת מהי האבחנה (אם לא ניתן להגיע במאמץ סביר לאבחנה אחת, מהן האבחנות הסבירות ביותר) ובהחלט לתפור את יעדי הטיפול, לתאם ציפיות עם המטופל, ולטפל בהתאם לאבחנה.
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!