במבוגרים שאינם מגיבים לטיפול בנוגדי-דיכאון ייתכן והגורם לחוסר התגובה היא הפרעת קשב, ריכוז והיפראקטיביות (ADHD או Attention-Deficit and Hyperactivity Disorder) לא-מאובחנת, ולא דיכאון עמיד לטיפול, כפי שמניחים פעמים רבות, כך עולה מתוצאות מחקר חדש, שהוצגו במהלך כנס ה-ADAA (Anxiety and Depression Association of America).
החוקרים אספו נתונים אודות 123 חולים שהופנו למרפאת מצב רוח וחרדה. הגיל הממוצע של המשתתפים עמד על 39.8 שנים (הגילאים נעו בטווח 17-71 שנים). 105 חולים נכללו בניתוח הנתונים הסופי. חולים שהופנו להערכת ADHD הוצאו מהמחקר.
מהתוצאות עלה כי ADHD לא-מאובחן תועד כמעט ברבע מהחולים שהופנו למרפפאה להערכת הפרעות חרדה ומצב רוח. ADHD אובחן גם ב-22.6% מהחולים שהופנו למרפאה לטיפול בדיכאון עמיד לטיפול תרופתי.
גורמים משמעותיים שניבאו נוכחות ADHD לא-מאובחן בקרב חולים שהופנו למרפאה להערכת מצב רוח וחרדה נכללו מספר האבחנות שנקבעו לחולה, ההיסטוריה התרופתית של החולה ומספר תרופות SSRI שניתנו למטופל.
גורמים משמעותיים שניבאו נוכחות ADHD לא-מאובחן בחולים שהופנו למרפאה בשל דיכאון עמיד לטיפול, כללו שוב את מספר האבחנות שנקבעו למטופל, מספר התרופות שכשלו, כשלון טיפול קודם ב-SSRI ונוכחות הפרעת חרדה חברתת.
החוקרים כותבים כי במידה והחולים נוטלים נוגדי-דיכאון, הם אינם מציעים בהכרח להפסיק את הטיפול במידה וחשים בטוב, אך להוסיף טיפול המשפיע על המערכת הדופמינרגית להקלה על תסמיני ADHD.
מתוך כנס ה-ADAA
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!