תשישות נפש (Frailty) הינה גורם סיכון משמעותי לדימום מג’ורי בקשישים עם אוטם חד של שריר הלב, המטופלים בגישה פולשנית, כך עולה מתוצאות מחקר גדול מארצות הברית, שפורסמו במהלך חודש נובמבר בכתב העת JACC:Cardiovascular Interventions.
מדגם המחקר כלל 129,330 חולים עם אוטם שריר הלב, בגילאי 65 שנים ומעלה, ממאגר ACTION (Acute Coronary Treatment and Intervention Outcomes Network). תשישות-נפש סווגה על-בסיס ליקויים בשלושה תחומים: הליכה (ללא-עזרה, עם עזרה, כיסא-גלגלים/חוסר-ניידות), תפקוד קוגניטיבי (תקין, ליקוי קל, ליקוי בינוני/חמור) ופעילויות יומיומיות. ליקוי בכל אחד מהתחומים דורג בין 0-2 נקודות, כאשר הסיכום כלל שלוש קטגוריות: מצב טוב/בריא (0 נקודות), אדם פגיע/תשישות-נפש קלה 1-2 נקודות), תשישות נפש בדרגה בינונית-עד-חמורה (3-6 נקודות).
החוקרים מדווחים כי 16.4% מהמשתתפים במחקר סבלו מתשישות-נפש בכל דרגה. חולים שהיו תשושי-נפש היו מבוגרים יותר, עם שכיחות גבוהה יותר של נשים וסיכוי גבוה יותר להשלמת צנתור לבבי. דימומים מג’וריים עלו עם עליה בקטגורית תשישות-נפש (בבריאים: 6.5%; בקרב אלו שהוגדרו כפגיעים/תשושי נפש בדרגה קלה: 9.4%; בקרב אלו עם תשישות נפש בינונית-עד-חמורה: 9.9%).
בקרב חולים שהשלימו צנתור כלילי, שתי קטגוריות תשישות-נפש נקשרו באופן בלתי-תלוי עם סיכון לדימום, בהשוואה לאלו שלא היו תשושי-נפש (יחסי סיכויים מתוקנים של 1.33 ו-1.40 עם תשישות נפש בדרגה קלה ותשישות נפש בדרגה בינונית-עד-חמורה, בהתאמה). בקרב חולים שטופלו בגישה שמרנית, לא תועד קשר בין תשישות נפש ובין הסיכון לדימום.
החוקרים מסכמים וכותבים כי מהממצאים עולה כי היקף פרוצדורות כליליות פולשניות היה נמוך יותר בקרב חולים תשושי-נפש עם אוטם לבבי חד והסיכון לדימום מג’ורי באוכלוסיה זו היה גבוה יותר, בהשוואה לחולים שאינם תשושי-נפש. הם קוראים לתת את הדעת לגישות העשויות להפחית את הסיכון לדימום בחולים אלו.
J Am Coll Cardiol Intv. 2018;11:2287-2296
e-Med Tools
קצר קולע וממוקד
e-Med סמינרים
אי-מד תחקירים
Medscape Tools
Journal Club
מרכזי מידע ושירות
Facebook
מידע למפרסם
מאגר תרופות
מאגר אנשי המקצוע
אינדקס שימושי
חדשות משה"ב
eMed HealthClub
מחקרים קליניים
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!