מאת ד”ר בן פודה שקד

ממחקר חדש אשר פורסם בגיליון פברואר של הירחון Headache עולה כי לכאבי ראש מיגרנוטיים, כמו גם לתרופות הניטלות לטיפול בהם, אין השפעה על התפקוד הקוגניטיבי. בנוסף, החוקרים טוענים כי לא נמצאה עדות לכך כי אלו הם גורמי סיכון או גורמים מגנים עבור פגיעה בתפקוד הקוגניטיבי או התדרדרות קוגניטיבית עם הזמן. כך על פי מחקר ה-Maastrict Aging Study.

החוקרים מסבירים כי מיגרנות הינן מצב שכיח וכי השלכותיהן על התפקוד היומיומי עשויות להיות נרחבות. עד כה, המחקרים אשר ביקשו לבחון את הקשר בין מיגרנות ותפקוד קוגניטיבי הניבו תוצאות סותרות, ולפיכך מטרת המחקר הנוכחי הייתה לבדוק שאלה זו באמצעות מאגר אפידמיולוגי לונגיטודינאלי ורחב-היקף.

על אף שתוצאותיהם של מחקרים קודמים עמדו בסתירה אלו לאלו, החוקרים מציינים כי מחקרים אשר בחנו דימות בתהודה מגנטית (MRI) הציעו כי קיים קשר בין מיגרנות ופגיעה קוגניטיבית בשל הימצאות גבוהה יותר של נגעים בחומר הלבן בחולים הסובלים ממיגרנות לעומת או שאינם סובלים מהן.

עם זאת, תוצאותיו של מחקר ה-Baltimore Epidemiologic Catchment Area Study, כפי שפורסמו בירחון Neurology בשנת 2007, הראו כי בחולים עם מיגרנות, ובמיוחד באלו המלוות באאורה, קיימת פחות התדרדרות קוגניטיבית עם השנים לעומת חולים שאינם סובלים ממיגרנות. 

עבור המחקר הנוכחי, ביקשו החוקרים לבחון את ההשפעות הלונגיודינאליות של מיגרנות על מגוון תחומים קוגניטיביים. שאלתם הייתה האם חולים אלו מקרים תבניות שונות של תפקוד קוגניטיבי עם הזמן לעומת חולים שאינם סובלים ממיגרנות. בנוסף, ביקשו החוקרים להתייחס להשפעות של תרופות, ובמיוחד אלו המשמשות לטיפול במיגרנות ותרופות לא-ספציפיות המשמשות לשיכוך כאבי ראש, על התפקוד הקוגניטיבי.

במחקר נכללו 1,823 נבדקים ממחקר ה-Maastrict Aging Study אשר בהם נבדק התפקוד הקוגניטיבי הבסיסי, ובהם 99 חולים הסובלים ממיגרנות (64% נשים; גיל ממוצע 47.1 שנים) ו-1,724 נבדקים בריאים שאינם סובלים ממיגרנות אשר שימשו כקבוצת הביקורת (49.1% נשים; גיל ממוצע 51.8 שנים). סך של 1,376 חולים נבדקו שוב כעבור 6 שנים, לרבות 71% מאלו הסובלים ממיגרנות. החוקרים השוו את מדדי התפקוד הקוגניטיבי בין שתי הקבוצות באמצעות מבחן ה-Mini-Mental State Examination (MMSE), מבחנים של זיכרון מיידי וזיכרון מאורח, וכן מבחני מהירות פשוטים ומורכבים.

החוקרים לא מצאו הבדל משמעותי בין הקבוצות ביחס למבחנים הקוגניטיביים השונים שבוצעו. בנוסף, השימוש בתרופות- ספציפיות כנגד מיגרנות או כאלו שאינן ספציפיות- לא שינה את הקשר בין מיגרנות ותפקוד קוגניטיבי. בנוסף, הם מציינים כי על אף שמחקרם זה התמקד בהשפעה של מיגרנה נוכחית על ההתדרדרות הקוגניטיבית עם הזמן, ניתוחים שבוצעו בדיעבד אף הם לא הראו הבדל בתבנית הירידה הקוגניטיבית בין חולים עם היסטוריה של מיגרנות ובין הנבדקים הבריאים.

לטענת החוקרים, ההסבר הישיר ביותר לתוצאותיהם אלו הינו כי כאבי ראש מיגרנוטיים פשוט אינם בעלי השפעה שלילית או חיובית משמעותית על התפקוד הקוגניטיבי או שינויים בו.

החוקרים מציינים כי רק כמחצית מהחולים הסובלים ממיגרנות במחקרם דיווחו על שימוש בתרופות כנגד מיגרנה, עובדה אשר עשויה לדבריהם להעיד על כך שחומרת המיגרנות במדגם זה הייתה נמוכה יחסית. בנוסף, מאחר ושימוש ארוך טווח בתרופות פסיכו טרופיות היה קריטריון לפסילת החולים מהשתתפות במחקר, יתכן והדבר השפיע על תוצאותיו. כמו כן, מזכירים החוקרים כי לא נאסף מידע אודות אאורה המלווה את המיגרנה, כל שיתכן וניתן לייחס את היעדר ההשפעה של מיגרנות על התפקוד הקוגניטיבי לעניין זה.

החוקרים מוסיפים כי מחקרים קודמים בחנו את ההשפעה של מיגרנות על זיכרון ועל יכולות קוגניטיביות כלליות אולם לא כללו מדדים של מהירות מחשבה או תפקודים גבוהים. מאחר ותוצאותיהם אלו מבוססות על מחקר אוכלוסיה לונגיטודינאלי גדול ובו התמקדו במגוון רחב של תחומים קוגניטיביים, יתכן והן מעידות על כך שההשפעה של מיגרנות על התפקוד הקוגניטיבי לא קיימת למעשה, או שהשפעות אלו מתווכות על ידי אחד או יותר מהגורמים שהוזכרו.

החוקרים מסכמים כי במחקר הנוכחי לא נמצא כי מיגרנות הינן בעלות השפעה כלשהי על התפקוד הקוגניטיבי או על שינויים בו. לדבריהם, יש צורך בהמשך המחקר בתחום על מנת לבחון נגעים בחומר הלבן בחולים הסובלים ממיגרנות, מאחר ואלו עשויים לקשור בין מיגרנות ובין התפקוד הקוגניטיבי.

מומחה בתחום אשר נתבקש להגיב לפרסום הדברים, מציין כי מיגרנות זוכות לתת-אבחנה ותת-טיפול וכי התחום אינו מקבל את המימון הדרוש. הוא טוען כי למחקר הנוכחי שתי מגבלות משמעותיות: ראשית, המידע אודות קיומן של מיגרנות הסתמך על דיווח-עצמי, ושנית, לא נעשתה הבחנה בין מיגרנות המלוות באאורה לכאלו שאינן מלוות באאורה. המומחה מזכיר כי מחקר Baltimore הראה כי חולים עם מיגרנות המלוות באאורה מראים תפקוד קוגניטיבי שמור יותר, ואולם במחקר הנוכחי לא ניתן היה להגיע למסקנות בשאלה זו מאחר ולא נאסף מידע זה.

לדברי המומחה, על אף שאאורה מתרחשת רק בכ-20-25% מהחולים, הקשר שלה לתפקוד קוגניטיבי משופר הינו חשוב. הוא מוסיף כי ה-World Health Organization (WHO) ציינו כי מיגרנות הינן התקפי (הכאב) המגבילים ביותר הידועים לאנושות, וכי ככלל התחום של חקר המיגרנות כולו זקוק למימון ומחקרים נוספים.

באותו עניין, נזכיר כי לאחרונה דיווחנו אודות מחקר אשר פורסם בירחון Neurology ולפיו יתכן והקשר החזק אשר דווח בין מיגרנות, ובמיוחד מיגרנות המלוות באאורה, ובין דיכאון עשוי להיות מוסבר באופן חלקי לפחות באמצעות גורמים גנטיים.

Headache. 2010;50:176-184

לידיעה במדסקייפ