עד כמה חשוב לשמור על קבלת טיפול הולם לדלקות בדרכי השתן דווקא בימים אלה, ומה הקשר בין שימוש באנטיביוטיקה, עמידות לחיידקים וזיהומים חוזרים בדרכי השתן?  ממצאי דו”ח התוכנית הלאומית למדדי איכות לרפואת הקהילה מראים כי חלה עלייה בהיקף השימוש בתרופות אנטיביוטיות בישראל, והיא מובילה בעולם בשימוש בתרופות הללו ונמצאת מעל ממוצע מדינות ה-OECD. הפער גדול בהרבה כשמדובר בהבדל בין נשים לגברים: על כל 1,000 נשים בקהילה, ניתנים 722 מרשמים – לעומת 563 מרשמים לכל 1,000 גברים. הבדל זה נובע באופן טבעי, בין השאר מריבוי זיהומים בדרכי שתן בעיקר בקרב נשים.

המספרים הללו מספקים הסבר לנתון מדאיג נוסף, במסגרתו בחלק מהאזורים בישראל, למעלה משליש מהאנשים פיתחו עמידות לאנטיביוטיקה כתוצאה משימוש עודף או לא נכון.

ד”ר מיכאל ויינריב, מנהל השירות לנוירו-אורולוגיה ומומחה לכירורגיה אורולוגית במחלקה האורולוגית במרכז רפואי מאיר מקבוצת “כללית”, לא מופתע מהיקף השימוש באנטיביוטיקה: “שימוש מרובה באנטיביוטיקה קיים בכל מדינות העולם המערבי, והיא נצרכת לא רק במקרים בהם השימוש בה הוא צורך חיוני. באופן עקרוני, תרופות אנטיביוטיות אמורות לטפל בכל מצב של זיהום חיידקי, כשהכוונה למחלה חריפה. אדם שמתגלים אצלו סימפטומים כמו חום גבוה ותלונות חדשות במערכת השתן, מקבל טיפול אנטיביוטי כאשר משך הטיפול קשור בסוג הזיהום. בתום התקופה שנקבעה, מקובל להפסיק את הטיפול האנטיביוטי”.

אחד המצבים הרפואיים הנפוצים ביותר בהם מקובל טיפול אנטיביוטי הוא זיהום בדרכי השתן. מה זה בעצם?
״מדובר בזיהום שמתפתח במערכת השתן, ומאופיין בתלונות על כאבים או צריבה בעת הטלת שתן, עלייה בתכיפות ובדחיפות מתן השתן, כאבים בבטן התחתונה ולעתים גם באזור המותניים. הופעת הסימפטומים היא לרוב פתאומית, והם לא חייבים להופיע ביחד – מספיק שאחד מהם נמצא אצל המטופל והוא יישלח לבדיקת שתן, במטרה לזהות את החיידק שגרם לכך. ברוב המקרים, הפתרון המיידי יהיה מתן טיפול אנטיביוטי רחב, שיכול להשתנות בתוך מספר ימים בהתאם לממצאי תרבית השתן שנלקחה”.

איזו תדירות של זיהום בדרכי השתן נחשבת חריגה?
“כאשר ישנם לפחות שלושה אירועי זיהום מוכחים בתלונות המטופלת ובתרבית השתן במהלך שנה או שני אירועי זיהום מוכחים במהלך חצי שנה. במקרה כזה, נדרש בירור, ויש לקבל המלצת רופא על טיפול מונע”.

האם כל תלונה שמסתמנת כנובעת מזיהום בדרכי השתן מחייבת טיפול אנטיביוטי?
“זה מורכב. מצד אחד, טיפול אנטיביוטי הוא הטיפול היעיל ביותר נגד זיהום בדרכי השתן. מנגד, לעתים בדיקות שתן עלולות להעיד על נוכחות של חיידק במערכת השתן, אולם ללא תסמינים שמצריכים טיפול אנטיביוטי (ולכן, אין צורך בטיפול אנטיביוטי). צריכה של אנטיביוטיקה במצב שאינו נחשב כזיהום בהגדרה הרפואית, עלולה להוביל לעמידוּת לתרופות אנטיביוטיות. זה מצב שיש בו סיכון בכך שבפעם הבאה, כשבאמת יהיה זיהום שמחייב טיפול אנטיביוטי, החיידק יהיה אלים יותר, מה שעלול להוביל לאשפוז ולצורך במתן אנטיביוטיקה בעירוי תוך-ורידי. טיפול אנטיביוטי בנשאיות חיידקים ללא תסמינים ניתן רק במצב אחד, והוא במהלך היריון ובהתייעצות עם רופא נשים, מאחר שזיהום שיכול להתפתח בזמן ההיריון עלול לגרום ללידה מוקדמת או אפילו להפלה”.

מהם קווי הטיפול המומלצים בזיהומים חוזרים בדרכי השתן?
“אפשר לחלק אותם לשני סוגים: טיפולים לא אנטיביוטיים וטיפול אנטיביוטי. יש בשוק תכשירים שמטרתם היא הפחתת העומס החיידקי במערכת העיכול ומניעת צמיחת חיידקים וסילוקם משלפוחית השתן. כתוצאה מכך, מופחתת כמות החיידקים הגורמים לזיהומים, ובכך הם מסייעים במניעת זיהומים חוזרים ונשנים. אלה תכשירים לא אנטיביוטיים, הניתנים באופן פומי (בבליעה), חלקם מבוססים ג’לטין ממקור צמחי, דוגמת “יוטיפרו פלוס”A.F. תכשירים אלה מקלים על סימפטומים של זיהומים בדרכי השתן, מונעים את התפתחות הזיהום, ומפחיתים את הצורך באנטיביוטיקה. ניתן להשתמש בהם בזיהום אקוטי, במקביל לנטילת אנטיביוטיקה וכטיפול מניעתי כתחליף לאנטיביוטיקה”.

האם צריבה בעת מתן שתן היא מדד מובהק של זיהום בדרכי השתן?
“בניגוד למה שנהוג לחשוב, תחושה של צריבה בעת הטלת השתן אינה מעידה באופן מובהק על הימצאות זיהום. צריבה באזור הנרתיק היא במקרים רבים תסמין של יובש נרתיקי, שנוצר בגיל הבלוּת בגלל היעדר הורמונים”.

האם יחסי מין יכולים לגרום לזיהומים חוזרים בדרכי השתן, והאם כדאי לצרוך אנטיביוטיקה במצב כזה?
“יש נשים שמתלוננות על התפתחות זיהום בעקבות קיום יחסי מין. כשיש רצף נסיבתי ברור, התפתחות תסמינים וזיהום חיידקי, אנחנו ממליצים ליטול אנטיביוטיקה באופן חד-פעמי סביב מועד קיום יחסי המין, אולם בצורה שקולה, אחרת יש שימוש עודף או לא מושכל באנטיביוטיקה. זיהומים חוזרים בדרכי השתן יכולים גם להיגרם כתוצאה מבעיית התרוקנות שלפוחית השתן או בעקבות אבנים בדרכי השתן”.