הודעת איכילוב

המחקר שבוצע במרכז לחקר המוח בדק את התגובה המוחית להתמודדות של חיילים קרביים עם סיטואציות בין-אישיות לא הוגנות ומכעיסות. המחקר נבדק במסגרת משחק סחר בין שני אנשים בזמן שאחד מהם נמצא תחת סריקת fMRI. פרופ’ תלמה הנדלר, מנהלת המרכז: “תוצאות המחקר מצביעות על המנגנון הביולוגי של הכעס ומהוות בסיס לטיפול עתידי מונחה-מוח בהפרעות נפשיות המתבטאות בהתפרצויות כעס בלתי נשלטות”.

במחקר שבוצע במרכז סגול לחקר המוח שבאיכילוב ובשיתוף פעולה עם מערך בריאות הנפש בחיל הרפואה ואוניברסיטת תל אביב נבדקה התגובה המוחית במצבים בין-אישיים מעוררי קונפליקט וכעס. התגובה המוחית במהלך מצבים אלה, נמדדה בחיילים קרביים בתחילת הטירונות וכשנה לאחר מכן לקראת סיום אימון קרבי מתקדם – תקופה בשירות המאופיינת בדרישות מלחיצות למאמץ נפשי וגופני והתמודדות עם מצבי קיצון. בתקופה זו, בשל הלחץ הנפשי המצטבר, החיילים סובלים מתסמיני לחץ כמו; הפרעות בשינה, מחשבות חוזרות ונשנות על אירועי מלחיצים, מצב רוח ירוד ורוגזנות (“פתיל קצר”), בדומה לתסמינים שמופיעים לאחר אירוע טראומתי.

פרופ’ תלמה הנדלר, מנהלת המרכז: “תוצאות המחקר מצביעות על הקשר בין היכולת המוחית לווסת תגובת כעס במצבים של קונפליקט בין אישי, והנטייה להתפתחות תסמיני לחץ במהלך אימון צבאי קרבי המאופין בלחץ כרוני. באמצעות הדמיה מוחית תפקודית ב MRI הצלחנו להצביע על מנגנון ביולוגי של בקרת כעס שמסמן פגיעות ללחץ וטראומה. התוצאות מצביעות על מנגנון מוחי שמקשר בין ניהול כעסים והתמודדות עם לחצים ולכן מכוון לטיפול עתידי מוכוון-מוח בהפרעות נפשיות  המתבטאות בהתפרצויות כעס כמו הפרעת דחק פוסט טראומתית והפרעה אפקטיבית ביפולרית”. המחקר מתווה את הקשר הייחודי בין כעס לבין תסמיני לחץ טראומטי, דרך אופן ביטויו של הכעס במוח, ומצביע על כך שתגובת המוח לכעס ולויסות של כעס מהווים גם גורם סיבתי למידת ההתפתחות של תסמיני לחץ טראומטי וגם תוצאה וביטוי של תסמינים אלו. המחקר התפרסם ב-5 לינואר 2017 כתב העת המדעי Psychological Medicine – https://doi.org/10.1017/S0033291716003354

את המחקר הנחתה פרופ’ הנדלר במסגרת פרויקט רחב היקף עם חוקרי תרבות וקולנוע באוניברסיטת תל אביב (פרופ’ רקפת סלע-שפי ופרופ’ ג’אד נאמן, בהתאם), בשיתוף עם מערך בריאות הנפש של חיל הרפואה בצה”ל, ומי שעמד בראשו בזמן ביצוע המחקר, אל”מ ד”ר איל פרוכטר (כיום מנהל האגף הפסיכיאטרי במרכז הרפואי רמב”ם), ובהובלה של גדי גילעם שביצע את המחקר במסגרת הדוקטוראט שלו בביה”ס לפסיכולוגיה באוניברסיטת תל אביב.

כעס היא חוויה רגשית המוכרת לכל אדם, אשר מתעוררת בעיקר במצבים בין-אישיים ולכן יכולה להוביל לאלימות מילולית או פיזית כלפי אנשים אחרים בסביבתנו.יתרה מזו, התפרצויות זעם ונטייה לאגרסיביות מהווים תסמינים נפוצים במגוון הפרעות חרדה ובעיקר בקרב הסובלים מהפרעת דחק פוסט-טראומטית. ואכן, מקרי אלימות במשפחה ועימותים עם הרשויות נפוצים בקרב נפגעי הפרעת דחק פוסט-טראומטית. עד עתה לא נחקר הבסיס המוחי לקשר בין שליטה בכעס לבין התפתחות וביטוי של תסמיני הלחץ.

השריית הכעס במעבדה בוצעה באמצעות משחק בין-אישי אשר כלל הצעות כספיות לא הוגנות מלוות בפרובוקציות מילוליות מצד המציע. ידוע שכעס המתעורר בעקבות חוסר הוגנות של הצעות שכאלה גורם לאנשים לדחות את ההצעות בין השאר כדי להעניש או לנקום במציע, ולכן פעולה אגרסיבית זו מועדפת ולו גם במחיר של הפסד כלכלי. בשלב ראשון אופיין מנגנון מוחי לכעס בהקשר חברתי, אשר פורסם לפני כשנה וחצי בכתב העת המדעי NeuroImage (http://www.sciencedirect.com/science/article/pii/S1053811915006102). המחקר מראה שככל שפעל אזור מוחי באונה הקדם מצחית הפנימית, שקשור להערכה, בקרה וויסות רגשות, כך הנבדקים דיווחו על פחות כעס ונראה שכתוצאה מכך גם הרוויחו יותר כסף במשחק לא הוגן. כלומר, הם הצליחו לווסת רגשות של כעס ולעשות החלטות יותר מועילות במשחק שהביאו לרווח כספי. לעומת זאת, נבדקים שנטו לתגובה כועסת-אגרסיבית במהלך המשחק ודחו הצעות, הראו עוררות פיזיולוגית ופעילות יתר באזור נמוך במוח האחראי על הפרשת הורמונים של לחץ.

לקראת סוף האימון הקרבי נמצאה עלייה בתסמיני לחץ טראומטי בקרב חיילים קרביים, אך לא בקבוצת ביקורת של אזרחים באותו הגיל שהתנדבו לשנת שירות. יתרה מזו, נמצא שבקרב החיילים עוצמת הפעילות באזור קליפת המוח המצחית בזמן הצעות לא הוגנות ומכעיסות בנקודת הזמן הראשונה של המחקר ניבאה את הצלחת התמודדות הנפשית שלהם עם לחץ בזמן האימון הקרבי כעבור שנה, כפי שהתבטא בתסמיני לחץ. זאת ועוד, השינוי בעוצמת הפעילות באזור בגזע המוח האחראי על עוררות היה גדול יותר בקרב החיילים שפתחו יותר תסמיני לחץ. כלומר, פעילות באזור מצחי ניבא, ובאזור נמוך השתנה ושקף, התמודדות עם לחץ באימון קרבי.

גדי גילעם מדגיש שאוכלוסיית המחקר הנוכחי אינם חולים מאובחנים בהפרעת חרדה פוסט-טראומטית ובמעקב נמצא שהם גם לא פיתחו את ההפרעה בעקבות שירותם הצבאי המלא, ולכן נדרשים מחקרי המשך אשר יחקרו כעס בקרב חולים מאובחנים. מנגד, המחקר מניח את הבסיס הראשוני למחקרי המשך אשר יכוונו לטיפול מוחי לא-פולשני בהפרעות של כעס לא נשלט כמו דיכאון, טראומה וחרדה. החוקרים מבקשים להודות לחיילים ולאזרחים אשר הסכימו והתנדבו להשתתף במחקר.