גסטרואנטריטיס חדה מעלה את הסיכון להתפתחות דיספפסיה פונקציונאלית ותסמונת מעי רגיז, כאשר במחצית מהחולים תסמונת מעי רגיז נותרת למשך עד ארבע שנים לאחר הזיהום, כך עולה מנתונים חדשים שפורסמו בכתב העת Gut.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי הפרעות בממשק מוח-מעי, דוגמת תסמונת מעי רגיז ודיספפסיה פונקציונאלית, עשויות להופיע לאחר גסטרואנטריטיס זיהומית חדה, אך אין נתונים רבים בנושא. כעת הם השלימו סקירה שיטתית ומטה-אנליזה של 47 מחקרים תצפיתיים להערכת שיעורי הימצאות תסמונת מעי רגיז לאחר זיהום או דיספפסיה פונקציונאלית לאחר גסטרואנטריטיס חדה.
מדגם המחקר כלל 28,170 משתתפים מ-27 מדינות, כאשר החוקרים התמקדו במחקרים עם לפחות שלושה חודשי מעקב. ניתוח סטטיסטי שימש להערכת שיעורי ההימצאות ויחס הסיכויים לתסמונת מעי רגיז או דיספפסיה פונקציונאלית לאחר זיהום.
החוקרים מדווחים כי 14.5% מהמשתתפים עם גסטרואנטריטיס חדה פיתחו תסמונת מעי רגיז לאחר הזיהום ו-12.7% אובחנו עם דיספפסיה פונקציונאלית לאחר הזיהום. מניתוח סטטיסטי עלה כי בחולים עם גסטרואנטריטיס חדה תועד סיכון גבוה פי 4.3 לאבחנה של תסמונת מעי רגיז וסיכון גבוה פי שלוש לאבחנה של דיספפסיה פונקציונאלית, בהשוואה לביקורות ללא מחלה זיהומית דומה.
שיעורי תסמונת מעי רגיז לאחר זיהום נותרו ב-52.3% מהחולים לאחר 1-4 שנות מעב וב-39.8% מהחולים לאחר למעלה מחמש שנות מעקב. לחוקרים לא היו נתונים מספקים בכדי לקבוע את שיעורי האבחנה של דיספפסיה פונקציונאלית לאורך זמן.
תסמונת מעי רגיז לאחר זיהום נקשרה בשכיחות הגבוהה ביותר עם זיהומים בטפילים (שיעורי הימצאות של 30.1%), אחריהם היו זיהום חיידקי (18.3%) ונגיפי (10.7%).
במחקרים עם נתונים זמינים, קמפילובקטר לווה בשיעורי הימצאות הגבוהים ביותר של תסמונת מעי רגיז לאחר זיהום (20.7%), אם כי הסיכון הגבוה ביותר תועד עם Proteobacteria ו-SARS-CoV-2 (יחס סיכויים של 5.4 בשני המקרים). שיעורי הימצאות דיספפסיה פונקציונאלית עמדו על 10% עם SARS-CoV-2 ועל 13.6% עם זיהום חיידקי, כאשר שיעורי ההימצאות הגבוהים ביותר תועדו לאחר זיהום באנטרובקטריה (19.4%).
החוקרים מסכמים וכותבים כי ממצאי המחקר עשויים להיות בעלי חשיבות ברמת בריאות הציבור וכי על רופאים לשים לב לסיכון לדיספפסיה פונקציונאלית ותסמונת מעי רגיז לאחר גסטרואנטריטיס חדה.
Gut, Aug 2024
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!