במאמר שפורסם בכתב העת American Journal of Cardiology מדווחים חוקרים על תוצאות מחקר מהן עולה כי בחולים בסיכון גבוה לדימום, טיפול נוגד-טסיות כפול במשך חודש אחד לעומת טיפול במשך שלושה חודשים לווה בסיכון דומה לסיבוכים איסכמיים ומגמה של ירידה באירועי דמם שנה לאחר התערבות כלילית מילעורית, ללא תלות במחלת כליות כרונית ברקע.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי קיצור משך הטיפול נוגד-טסיות כפול לאחר התערבות כלילית מילעורית הוכח כגישה יעילה ובטוחה בחולים בסיכון גבוה לדמם. מטרת המחקר הנוכחי הייתה לבחון את ההשפעה של טיפול נוגד-טסיות כפול במשך חודש לעומת שלושה חודשים על התוצאות הקליניות לאחר הנחת תומכן מצופה תרופה בחולים בסיכון גבוה לדמם עם וללא מחלת כליות כרונית.
החוקרים התבססו על נתונים ממחקרי XIENCE Short DAPT Program שכללו חולים בסיכון גבוה לדמם לאחר התערובת כלילית מוצלחת עם הנחת תומכן מצופה Everolimus. החולים היו מועמדים להפסקת טיפול נוגד-טסיות כפול לאחר חודש או שלושה חודשים במידה ולא תועדו אירועים איסכמיים.
התוצא העיקרי היה תמותה מכל-סיבה או כל אוטם לבבי. תוצא הסיום המשני העיקרי היה דימום מסוג 2-5 לפי סיווג BARC (או Bleeding Academic Research Consortium). התוצאים נבחנו לאחר 1-12 חודשים מהתערבות כלילית מילעורית.
מבין 3,826 חולים שנכללו במחקר, 1,432 (43.6%) אובחנו עם מחלת כליות כרונית (קצב פינוי גלומרולארי נמוך מ-60 מ"ל/דקה).
טיפול נוגד-טסיות כפול במשך חודש אחד לעומת שלושה חודשים לווה בסיכון דומה לסיבוכים איסכמיים לאחר שנה אח, ללא תלות בנוכחות או העדר מחלת כליות כרונית: בחולים עם מחלת כליות כרונית תועדו שיעורים של 9.5% לעומת 10.9% (יחס סיכון מתוקן של 0.86, רווח בר-סמך 95% של 0.60-1.22) ובאלו ללא מחלת כליות כרונית תועדו שיעורים מקבילים של 6.6% לעומת 5.6% (יחס סיכון מתוקן של 1.15, רווח בר-סמך 95% של 0.77-1.73).
שיעור אירועי דמם בדרגה 2-5 לפי סיווג BARC היה נמוך יותר מספרית, אך לא משמעותית סטטיסטית, בקבוצת הטיפול בנוגד-טסיות כפול למשך חודש אחד לעומת שלושה חודשים, הן בנוכחות מחלת כליות כרונית (9.9% לעומת 12%) והן ללא מחלת כליות כרונית (6.4% לעומת 9.0%).
החוקרים מסכמים וכותבים כי ממצאי המחקר מעידים כי טיפול נוגד-טסיות כפול במשך חודש אחד לאחר התערבות כלילית מילעורית מלווה בסיכון דומה לאירועים איסכמיים ונטייה לירידה בסיכון לדימום בחולים בסיכון גבוה לדמם, בין אם ברקע ידוע על מחלת כליות כרונית ובין אם לאו.
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!