מנתוני עולם-אמיתי שהוצגו במהלך הכנס השנתי מטעם ה-American Diabetes Association עולה כי התחלת טיפול במעכבי SGLT-2 (Sodium Glucose Cotransporter) אל מול אגוניסטים לקולטן ל-GLP-1 (Glucagon-Like Peptide) לוותה בשיפור שיעורי היענות לטיפול תרופתי, שימוש בשירותי בריאות, הוצאות רפואיות ושיעורי אי-ספיקת לב. התוצאים הקרדיווסקולאריים היו דומים עם שני הטיפולים התרופתיים.
מדגם המחקר כלל חולים בגילאי 19 עד 89 שנים, אשר החלו טיפול חדש בתרופות מאחת משתי המשפחות הללו בתקופה שבין תחילת 2015 ועד סוף יוני בשנת 2017. החוקרים התאימו בין 5,507 חולים שהחלו טיפול באגוניסטים לקולטן ל-GLP-1 ובין מספר דומה של חולים שהחלו טיפול חדש במעכבי SGLT-2.
מבין המשתתפים במחקר (גיל ממוצע של 65 שנים, 53% נשים), למעלה משליש (37%) היו עם היסטוריה ידועה של מחלה קרדיווסקולארית טרשתית, כולל אוטם לבבי (7.9%) ואירוע מוחי (9.8%), כאשר ב-11.5% מהחולים היה ידוע על אי-ספיקת לב.
מבין המטופלים בתרופות ממשפחת אגוניסטים לקולטן ל-GLP-1, למעלה ממחציתם קיבלו טיפול ב-Liraglutide (ויקטוזה, 57%) והיתר טופלו ב-Dulaglutide (טרוליסיטי, 33%), Exenatide (בייאטה) או Lixisenatide (ליקסומיה, 2 חולים). מבין המטופלים במעכבי SGLT-2, הרוב טופלו ב-Canagliflozin (אינווקנה, 70%), כאשר כרבע טופלו ב-Empagliflozin (ג’ארדיאנס) והיתר טופלו ב-Dapagliflozin (פורסיגה).
במהלך עד 3.5 שנות מעקב, תועד שיעור דומה של אירועי אוטם לבבי, אירוע מוחי או תמותה (התוצא הקרדיווסקולארי המשולב העיקרי של המחקר) בשתי הקבוצות (יחס סיכון של 0.98; רווח בר-סמך 95% של 0.89-1.07). עם זאת, שיעור גבוה יותר של חולים בקבוצת הטיפול באגוניסטים לקולטן ל-GLP-1 אובחנו עם אי-ספיקת לב או הלכו לעולמם (התוצא הקרדיווסקולארי המשני של המחקר), בעיקר עקב שיעור גבוה יותר של אי-ספיקת לב בקבוצה זו.גם לאחר תקנון לזמן עד אירוע החוקרים לא זיהו הבדלים משמעותיים בין הקבוצות בתוצא הקרדיווסקולארי המשני של המחקר (יחס סיכון של 1.09, רווח בר-סמך 95% של 0.99-1.21).
במהלך 12 החודשים לאחר התחלת הטיפול התרופתי, ההוצאה הרפואית החודשית הממוצעת – אשר כללה אשפוזים, ביקורים בחדר מיון וביקורים אמבולטוריים הייתה גבוהה יותר בקרב מטופלים באגוניסטים ל-GLP-1, בהשוואה למטופלים במעכבי SGLT-2 (904 דולרים לעומת 834 דולרים, p<0.001). בדומה, העלויות לבתי מרקחת היו גבוהות יותר (891 דולרים לעומת 783 דולרים, p<0.001). כמו כן, בקרב מטופלים באגוניסטים לקולטן ל-GLP-1 תועד סיכון גבוה יותר להפסקת הטיפול (יחס סיכון של 1.15, רווח בר-סמך 95% של 1.10-1.21), אשפוז (14.4% לעומת 11.9%, p<0.001), או ביקור בחדר מיון (27.4% לעומת 23.5%, p<0.001).
ממצאי המחקר מעידים על התועלת האפשרית של טיפול במעכבי SGLT-2, בפרט במקרים בהם ישנה חשיבות רבה לסיכון הקשור באי-ספיקת לב. עם זאת, למרות שהמחקר מספק תמונה די ברורה של הדברים, ישנן מספר מגבלות חשובות למחקר ואלו אינן מאפשרות להסיק מסקנות חד-משמעיות, אם כי מומחים רבים לא הופתעו מהנתונים.
מתוך כנס ה-ADA
הערת מערכת:
אתם מוזמנים לוובינר המוקלט שבו הוצגו ההנחיות החדשות של המועצה הלאומית לסוכרת שבה הציגה ד”ר עופרי מוסנזון , בין היתר, את הקריטריונים להעדפת SGLT-2 או GLP-1 בהתאם למאפייני המטופל.
e-Med Tools
קצר קולע וממוקד
e-Med סמינרים
אי-מד תחקירים
Medscape Tools
Journal Club
מרכזי מידע ושירות
Facebook
מידע למפרסם
מאגר תרופות
אינדקס שימושי
חדשות משה"ב
eMed HealthClub
מחקרים קליניים
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!