איגודי ה-ACC/AHA/HRS (American College of Cardiology/American Heart Association/Hearth Rhythm Society) פרסמו הנחיות חדשות לטיפול בחולים עם טכיקרדיה על-חדרית, מסמך עליו עמלו במשך כשנה.

בניגוד לעדכון הנחיות, במקרה זה מדובר בסדרה חדשה של הנחיות מן היסוד. עם ההמלצות החדשות, המומחים מספקים הנחיות בנוגע לטיפול אקוטי ב-SVT (Supraventricular Tachycardia), הפרעת קצב האחראית לכ-50,000 פניות לחדרי מיון בכל שנה. פעולות וגאליות מומלצות כטיפול אקוטי, כמו גם אדנוזין, בחולים עם טכיקרדיה על-חדרית סדירה. היפוך חשמלי מסונכרן מומלץ גם כן בחולים שאינם יציבים או בחולים יציבים לאחר כשלון או התווית נגד לטיפול תרופתי.

בנוסף, ההנחיות מספקות המלצות בנוגע להמשך טיפול בחולי SVT, בהן המלצות לטיפול פומי בחסמי ביתא, Diltiazem או Verapamil בחולים עם טכיקרדיה על-חדרית תסמינית ללא הפעלה חדרית מוקדמת במהלך מקצב סינוס. בדיקה אלקטרופיזיולוגית עם אפשרות אבלציה עשויה לסייע באבחנה ובטיפול במקרים אלו.

האלגוריתם הטיפולי המוצע בהנחיות הקליניות נועד לאמץ גישת קבלת החלטות משותפת, לאחר דיון הכולל את הרופאים, המטופלים ובני המשפחה. אבלציה הינה אפשרות טיפול במקרים של SVT תסמיני ואפשרות טיפול קו-ראשון במקרים רבים, בהתאם לרצון המטופל.

תכשיר אחד שלא נכלל בעבר בהנחיות לטיפול ב-SVT כוללות את Ivabradine, תרופה שאושרה ע”י מנהל המזון והתרופות האמריקאי למניעת החמרת אי-ספיקת לב בחולים יציבים עם קצב לב של 70 פעימות לדקה ומעלה, תחת טיפול במינון מקסימאלי נסבל של חסמי ביתא. למרות שהטיפול הינו מחוץ להתוויות, ההנחיות קובעות כי Ivabradine הינה אפשרות טיפול סבירה במקרים של המשך סינוס טכיקרדיה תסמיני.

כחלק מהסקירה המקיפה, מומחי הארגונים בחנו גם אפשרויות טיפול בחולים עם תסמונת WPW (Wolfe Parkinson’s White) ובחולים עם הפעלה חדרית מוקדמת ללא WPW. המומחים מסבירים כי בחולים המאבדים את ההפעלה המוקדמת עם מבחן מאמץ, ניתן לנסות ולזהות חולים בסיכון נמוך להולכה איטית דרך מסלולים נלווים דוגמת WPW.

מבחן אלקטרופיזיולוגי הינו צעד סביר (המלצה בדרגה IIa) בחולה אסימפטומטי עם הפעלה מוקדמת, במטרה לרבד את הסיכון של מטופלים אלו להפרעות קצב. אבלציה באמצעות צנתר הינה אפשרות סבירה גם כן, אם הבדיקה מזהה חולים בסיכון גבוה לאירועים ארתמוגניים (המלצה בדרגה IIa) במידה והמבחן האלקטרופיזיולוגי מזהה חולים בסיכון נמוך להולכה מהירה דרך המסלול העוקף.

צוות הכותבים לקח בחשבון גם שיקולי איכות חיים, סחרחורות וסינקופה, כאשר הם מציינים כי בחולים עם SVT תתכן הישנות התסמינים עם השפעה שלילית על פעילויות יומיומיות. סחרחורות וסינקופה, שניהם עקב טכיקרדיה, עשויים להפריעה לנהיגה, לדוגמא. בנוסף לאיכות החיים, ההמלצה היא נוגעת למאזן עלות-תועלת של אפשרויות טיפול שונות, כולל השוואות טיפול תרופתי לעומת אבלציה באמצעות צנתר.

מתוך כנס ה- ACC/AHA/HRS

לידיעה במדסקייפ