תוצאות מחקר חדש מעידות כי שינוי הסטנדרט מ-BMI (Body Mass Index) ליחס היקף מותן-ירך משפר את הדיוק בהערכת סיכון קרדיווסקולרי בקבוצות אתניות שונות. כותב מאמר מערכת מציע להחליף את BMI במרקר זה.
הממצאים מרמזים כי דרושה הערכה מחודשת של החשיבות של השמנת-יתר במחלות קרדיווסקולריות במרבית אזורי העולם. מחקר INTERHEAT בנושא MI, עקב אחר 27,098 משתתפים (12,461 מקרים, 14,637 ביקורות) ממוצא אתני שונה מ-52 מדינות . החוקרים העריכו את הקשר בין BMI , היקף המותניים והירך ויחס היקף מותן-ירך ובין MI, בכל אחת מהקבוצות האתניות.
BMI הראה קשר מצומצם עם MI (OR לא-מתוקנן עמד על 1.44, 95% CI בתחום 1.32-1.57 עבור החמישון העליון בהשוואה לחמישון התחתון). עם זאת, קשר זה היה קטן באופן משמעותי לאחר תיקנון ליחס היקף ירך-מותן (OR, 1.12. 95% CI בתחום 0.88-1.09) והפך ללא-משמעותי לאחר תיקנון לגורמי סיכון אחרים (OR=0.98, 95% CI בתחום 0.88-1.09).
לאחר תיקנון לגיל, מין, אזור ועישון, OR של כל חמישון עוקב של יחס היקף ירך-מותן היה גדול יותר באופן משמעותי בהשוואה לקודם (חמישון שני 1.15, 95% CI – 1.05-1.26. חמישון שלישי 1.39, 95% CI 1.28-1.52. חמישון רביעי 1.90, 95% CI 1.74-2.07. חמישון חמישי 2.52, 95% CI – 2.31-2.74). לאחר תיקנון ל-BMI, היקף ירך ומותן היו גבוהים משמעותית (OR מתוקנן, 1.77. 95% CI בתחום 1.59-1.97 ו-0.73, 95% CI בתחום 0.66-0.80, P<0.0001 לחמישון הראשון לעומת החמישי).
נמצא קשר בין יחס היקף מותן-ירך והיקף מותן וירך ובין הסיכון ל-MI, גם לאחר תיקנון לגורמי סיכון אחרים (OR לחמישון הראשון מול החמישי היו 1.75, 1.33 ו-0.76, בהתאמה, P<0.0001). Population Attributable Risk ל-MI ליחס היקף מותן-ירך מוגבר בשני החמישונים היו 24.3% (95% CI, 22.5-26.2) בהשוואה ל-7.7% (95% CI, 6.0-10.0), עבור שני החמישונים העליונים של BMI.
נמצא קשר עולה ומשמעותי בין יחס היקף מותן-ירך ובין הסיכון לאוטם שריר הלב ברחבי העולם. הגדרה מחדש של השמנת-יתר בהתבסס על יחס היקף מותן-ירך במקום BMI מעלה את ההערכה לאוטם שריר הלב המיוחס להשמנת יתר במרבית הקבוצות האתניות.
מגבלות המחקר כללו אפשרות לתת-הערכה של התרומה האמיתית של שומן ויסארלי לסיכון למחלות קרדיווסקולריות, מבנה מקרה-ביקורת, וחוסר יכולת לקבוע את הקשר בין מדדים שונים להשמנת יתר על תוצאות אחרות או אם קיים סיכון מוגבר למחלות מסוימות ברזים.
במאמר מערכת, ד”ר קרגלונד ואומלנד מנורבגיה טענו שמדובר במחקר בקנה מידה גדול, שנערך ובוצע היטב. חוקרי INTERHEART תקעו את המסמר האחרון בארון של BMI כמדד הבלתי-תלוי לסיכון קרדיווסקולרי. המסר העיקרי הוא שההתייחסות הנוכחית ל-BMI, כמדד העיקרי להשמנת-יתר הוא מיושן, ומביא לתת-הערכה משמעותית של ההשלכות של עודף משקל. תוצאה ישירה של ממצאים אלו היא שעבור הערכת הסיכון הקשור בהשמנת יתר, יחס היקף מותן-ירך, ולא BMI, הוא המדד המועדף.
e-Med Tools
קצר קולע וממוקד
e-Med סמינרים
אי-מד תחקירים
Medscape Tools
Journal Club
מרכזי מידע ושירות
Facebook
מידע למפרסם
מאגר תרופות
אינדקס שימושי
חדשות משה"ב
eMed HealthClub
מחקרים קליניים
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!