חשיפה לכימיקאלים סינתטיים העלולים לגרום להפרעות אנדוקריניות ומצויים בחומרי הדברה, כלי בישול ומעכבי בערה נקשרה עם סיכון מוגבר למחלת צליאק בילדים ומבוגרים צעירים, כך עולה מתוצאות מחקר קטן שפורסמו בכתב העת Environmental Research.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי שכיחות מחלת צליאק באוכלוסיה הכללית נעה סביב 1%. אין נתונים רבים אודות גורמים סביבתיים העשויים להשפיע על הסיכון באוכלוסיות בעלות נטיה גנטית למחלה. מזהמים ממשפחת POP (Persistent Organic Pollutants) הם חומרים ידועים העלולים לגרום הפרעות אנדוקריניות ולאור הקשר בין מערכת החיסון והמערכת האנדוקרינית, אלו עשויים לתרום גם להתפתחות מחלת צליאק.
במחקר הנוכחי ביקשו החוקרים להבין את הקשר בין חשיפה למזהמים ממשפחת POP ובין מחלת צליאק. לצורך כך, הם השלימו מחקר פיילוט שכלל 88 משתתפים ממרפאה אמבולטורית בבית חולים לילדים בניו-יורק, 30 מהם אובחנו בהמשך עם מחלת צליאק בעקבות בדיקות סרולוגיות וביופסיה של המעי הדק.
החוקרים השלימו בדיקות להערכת PBDE (Polybrominated Diphenyl Ether), PFAS (Perfluoroalkyl Substances) ו-DDE (p,p’-Dichlorodiphenyldichloroethylene) וקטגוריית גנוטיפ HLA-DQ נמדדו בסרום ובדם מלא, בהתאמה. ניתוח סטטיסטי שימש להערכת יחסי הסיכויים למחלת צליאק על-רקע ריכוזי POP בסרום.
לאחר תקנון למין, גזע, גיל, מדד מסת גוף ומדד נטיה גנטית, באלו עם ריכוזי DDE גבוהים יותר בסרום תועד סיכוי גבוה כפליים למחלת צליאק. לאחר סיווג המשתתפים לפי מין, החוקרים זיהו סיכוי גבוה יותר למחלת צליאק בנשים עם עדות בסרום ל-DDE (יחס סיכויים של 13.0), PFOS (יחס סיכויים של 12.8) ו-Perfluorooctanoic Acid (יחס סיכויים של 20.6) ובגברים עם עדות בסרום ל-BDE153 (יחס סיכויים של 2.28).
החוקרים כותבים כי זהו המחקר הראשון המדווח על מחלת צליאק בילדים עם עדות לחשיפה ל-POP. ממצאי המחקר מעלים שאלות נוספות אודות ההשפעה האפשרית של כימיקאלים סביבתיים על תהליכים אוטואימוניים בנבדקים עם נטייה גנטית לתחלואה.
Environ Res 2020
e-Med Tools
קצר קולע וממוקד
e-Med סמינרים
אי-מד תחקירים
Medscape Tools
Journal Club
מרכזי מידע ושירות
Facebook
מידע למפרסם
מאגר תרופות
מאגר אנשי המקצוע
אינדקס שימושי
חדשות משה"ב
eMed HealthClub
מחקרים קליניים
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!