כתבה ב-Pharmacy Times מציינת שעל הרוקחים להיות מוכנים להתמודד עם חשש להתחסן של האוכלוסייה לקראת מגפה ויראלית נוספת. זאת בין היתר עקב הגדרת ארגון הבריאות העולמי את ההיסוס להתחסן כאיום גלובלי בשנת 2019. חשוב לבחון את השפעות תופעת ההיסוס על שיעורי החיסון, במיוחד לאור מגפת הקורונה והשפעתה על אמון המטופלים. לפי ה-CDC, נכון למאי 2024, רק 24.4% מהמבוגרים בני 60 ומעלה ו-17.8% מהנשים בהריון מתקדם חוסנו נגד RSV.
היסוס לחיסונים מאופיין במצב נפשי שבו אדם שוקל את החיסון אך לא החלטי בנושא. חשוב להבדיל בין היסוס לחיסונים לבין סירוב מוחלט, כיוון שההתייחסות לכל אחד דורשת גישה שונה. אנשים מהססים עשויים רק להזדקק למענה על שאלותיהם, בעוד שאלה המסרבים בתוקף מציגים אתגר מורכב יותר כדי לשנות את עמדתם.
חוקרים מצאו שלוש סיבות עיקריות להיסוס לחיסונים נגד RSV: שאננות, אמון ונוחות. שאננות מתרחשת כאשר אנשים מאמינים שהסיכון שלהם לחלות ב-RSV נמוך, ואינם מאמינים שחיסון נחוץ להגנתם. חוסר אמון יכול לכלול חוסר אמון בחיסונים עצמם, במערכת הבריאות בכללותה ובקובעי המדיניות המחליטים על החיסונים הנחוצים. לבסוף, נוחות היא המידה שבה זמינות פיזית, מחיר ואוריינות בריאותית משפיעים על קבלת החיסונים.
לפי הכתבה, רוקחים נמצאים בעמדה לספק הרגעה מבוססת ראיות ולענות על ספקות בנוגע לחיסונים. ישנם כלים להתמודדות עם היסוס לחיסונים, כמו מודל ASPIRE, רצף של שש פעולות שמנחות רוקחים במתן מידע אמין על חיסונים ו-SHARE של ה-CDC, המסייע בחמש נקודות הדיון המרכזיות עם מטופלים.
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!