Dental and Oral disorders

האם למחלת חניכיים יש חלק בהתפתחות מחלת אלצהיימר? (Sci Adv.)

במאמר שפורסם בכתב העת Science Advances מדווחים חוקרים על ממצאי מחקר חדש, מהם עולה כי זיהום חניכיים עשוי לשחק תפקיד מרכזי בהתפתחות מחלת אלצהיימר. צוות חוקרים בינלאומי השלים סדרה של ניסויים להערכת ההשפעה האפשרית של Porphyromonas gingivalis, הפתוגן העיקרי במקרים של מחלת חניכיים כרונית, על התפתחות מחלת אלצהיימר.

הם השלימו מודלי עכברים וכן בחנו דגימות נוזל שדרה ורקמת מוח מחולים עם מחלת אלצהיימר לאחר מותם. מהנתונים עלה כי נוכחות זיהום P gingivalis בחלל הפה בעכברים הובילה להסננה של המוח ע”י החיידק ולוותה בייצור מוגבר של Aβ1-42, מרכיב של נגעי עמילואיד במחלת אלצהיימר.

החוקרים החלו בהערכת דגימות מוח לאחר המוות של קרוב ל-100 חולים עם ובלי מחלת אלצהיימר, עם בדיקת הרקמות ל-Gingipains. בקרב אלו עם מחלת אלצהיימר, 96% היו חיוביים ל-RgpB (arginine-gingipain B) ו-91% ל-Kgp (lysine-gingipain), בהשוואה ל-52% ו-39%, בהתאמה, במוחות של הביקורות ללא-דמנציה. בדומה, זוהתה קורלציה מאוד מובהק בין עומס RgpB ו-Kgp ובין עומס חלבוני טאו. עוד מצאו החוקרים כי מחלת חניכיים פגעה בחלבוני טאו, מרכיבים חיוניים לתפקוד תקין של תאי עצב, אשר הפרעה בתפקודם נפוצה בחולים עם מחלת אלצהיימר.

יתרה מזאת, הדנ”א של חיידקי P gingivalis זוהה בנוזל שדרה של חולי אלצהיימר חיים ובדגימות לאחר המוות של חולי אלצהיימר.

מולקולות קטנות לעיכוב Gingipain שניתנו לעכברים הביאו להפחתת עומס חיידקי P gingivalis במוח, חסמו את יצירת Aβ1-42, הפחיתו תהליכי דלקת במערכת העצבים והצילו תאי עצב בהיפוקמפוס בעכברים.

החוקרים כותבים כי ממצאי המחקר מעידים כי במוחות של חולי אלצהיימר ניתן לזהות שכיחות גבוהה של Gingipains, המופרשים ע”י P gingivalis, בהשוואה לביקורות ללא דמנציה. הם הוכיחו כי ניתן לחסום את ההשפעות הפתולוגיות הללו באמצעות מעכבי GIngipain בעכברים, גישה חדשה לטיפול באלצהיימר המתמקדת ב- P gingivalis ותוצרי החיידקים, במקום בעמיל ואיד או במסלולים אחרים במורד הדרך.

Sci Adv. Published online January 23, 2019

לידיעה במדסקייפ

0 תגובות

השאירו תגובה

רוצה להצטרף לדיון?
תרגישו חופשי לתרום!

כתיבת תגובה

מידע נוסף לעיונך

כתבות בנושאים דומים