על פי מחקר, שהוצג בפגישה השנתית של EULAR (European Congress of Rheumatology ) מבוגרים עם קו-מורבידיות קרדיווסקולריות נמצאים בסיכון גבוה לכיבים גסטרו-דואדונלים חמורים אם הם לוקחים NSAIDS.

בנוסף, המחקר מראה, ששימוש במעכבי COX2 (cyclooxygenase-2) לא מוריד את הסיכון לכיבים גסטרו-דואדונלים חמורים, אך שימוש בו זמנית ב-PPI (proton-pump inhibitors) מוריד סיכון זה ב-66%.

טיפול ב-NSAIDS מלווה לעיתים קרובות בבעיות גסטרו-אינטסטינליות כגון דימום מכיב פפטי, לכן הוציאו מספר המלצות למניעה ראשונית של תופעות לוואי אלה כגון : אירדיקציית הליקובקטר פילורי, שימוש בו זמנית באנלוגים של פרוסטגלנדין E1, שימוש במעכבי COX2 סלקטיבים, שימוש בו זמנית במינון כפול של H2RAs (H2-receptor antagonists) ושימוש בו זמנית של PPI.

החוקרים בדקו אילו חולים נמצאים בעיקר בסיכון לפיתוח לכיבים גסטרו-דואדונלים חמורים עקב טיפול ב-NSAIDS, והישוו את היעילות של אסטרטגיות מניעתיות שונות בחולים אלה.

החוקרים השתמשו באוכלוסיה של 153,000 אנשים ב- Enschede. המחקר כלל את כל האנשים בעיר זו, שהשתמשו ב-NSAIDS, על פי רישומים של בתי מרקחת מקומיים. המקרים, שנבדקו כללו חולים, שאושפזו בגלל כיב גסטרו-דואדונלי חמור וקבוצת הביקורת הייתה משתמשי NSAIDS, שנבחרו רנדומלית משאר אוכלוסיית המחקר והותאמו למקרים על פי גיל, מין ואינדקס של תאריך.

תקופת המעקב ארכה 26 חודש (מנובמבר 2001 ועד לדצמבר 2003), במהלכה תועדו 104 מקרים (גיל ממוצע 70.4, 55.8% נשים) של סיבוכי כיב חמורים בשל NSAIDS. כלומר שכיחות של 31.4 מקרים פר 100,000 איש באוכלוסייה ושל 168.1 מקרים פר 100,000 משתמשי NSAID. שיעור תמותה שנתי בבית החולים במקרים אלה היה 17.8 מקרים פר 100,000 משתמשי NSAID.

המאפיינים הקלינים בנקודת ההתחלה של מקרים אלה מבחינת מיקום הכיב היו : גסטרי 51%, דואדנלי 32.7%, שניהם 10.6%, לא ידוע 5.7%, פרפורציה 13.5% ומבחינת הליקובקטר פילורי : 20.2% היו חיובים, 43.3% היו שלילים והשאר 36.5% לא נבדקו.

השוואה של היסטוריה תרופתית בין שתי הקבוצות הראתה כי לקבוצת מקרי הכיב היו רמות גדולות יותר משמעותית של אי ספיקת לב (25% מול 1.3%, OR 2.63, רווח בר סמך 95% – 1.48-4.67, P = .001), של MI (19.2% vs 11.3%; OR, 1.88; 95% CI, 1.02-3.45; P = .04) ושל שבץ (17.3% vs 9.9%; OR, 1.91; 95% CI, 1.01-3.63; P = .04).

שימוש ב-NSAID לא סלקטיבי היה דומה בשתי הקבוצות עבור indomethacin (2.9% מול 1.4%), diclofenac (42.3% מול 38%), diclofenac-misoprostol (7.7% מול 6.7%) ו-NSAIDS אחרים (2.9% מול 2.8%). אך מקרי הכיב הראו טרנד לכיוון שימוש גדול יותר ב- naproxen (9.6% vs 4.9%; P = .09) ושימוש קטן יותר ב- ibuprofen (15.4% vs 24.3%; P = .06).

לא נמצאו הבדלים משמעותים בין שתי הקבוצות בשימוש של NSAIDS סלקטיבים כגון : rofecoxib (15.4% מול 14.8%), celecoxib (1% מול 2.8%) ו- meloxicam (1% מול 4.2%) או בשימוש ב- H2RAs גסטרו- פרוטקטיבים (3.8% מול 3.2%) ו-misoprostol (7.7% מול 7%).

לא היה הבדל בין שתי הקבוצות בשימוש בסטרואידים (13.5% מול 11.3%), בשימוש ב-SSRI (5.8% מול 3.2%), בשימוש ב- clopidogrel/dipyridamole (4.8% מול 3.2%) או בשימוש באספירין במינון נמוך (30.8% מול 24.3%).

בניתוח רב משתנים, החוקרים מצאו, שהפרדיקטורים המשמעותים עבור כיב גסטרו-דואדונלי בקרב קבוצת חולי הכיב הינם : שימוש בהפרין במשקל מולקולרי נמוך (adjusted OR [aOR], 17.33; 95% CI, 3.71-80.95; P < .001), שימוש באצטאמינופן (aOR, 2.80; 95% CI, 1.64-4.79; P < .001) ואי ספיקת לב (aOR, 2.44; 95% CI, 1.28-4.66; P = .007). בעוד שקומדין גם הראה טרנד שלילי עבור כיבים גסטרו-דואדונלים (aOR, 2.09; 95% CI, 0.93-4.70; P = .075), הפקטור המנבא היחידי, שנחשף במחקר זה הינו שימוש ב-PPI (aOR, 0.33; 95% CI, 0.17-0.67; P = .002).

החוקרים סיכמו, שהאוכלוסיה בסיכון בעת שימוש ב-NSAIDS היא אוכלוסיה מבוגרת עם קו-מורבידיות קרדיווסקולריות, שם יש שיעור תמותה גבוה בתוך בית החולים (10.6%). בשימוש ב-PPI הייתה ירידה של 66% בסיכוי לכיבים גסטרו-דואדונלים חמורים, בעוד ששימוש במעכבי COX2 סלקטיבים לא סיפק הגנה.

לידיעה ב-Doctor’s Guide