מאת ד"ר מיכל איזנשטט
מתוצאות מחקר שפורסם בירחון ה- Archives of Internal Medicine ב- 26 ביולי, עולה כי יותר מרבע משורדי סרטני הילדות, שטופלו בטיפולים בעלי פוטנציאל קרדיוטוקסי, סובלים מתפקוד לבבי לא תקין כמבוגרים צעירים.
עפ"י הספרות, מחקרים שבדקו קרדיוטוקסיות בנסיבות כאלו הניבו תוצאות שונות. מחקרים שונים הדגימו אף שיעורי תמותה מוגברים פי 6 8 עקב תחלואה קרדיו-וסקולארית בקרב שורדי סרטני ילדות בהשוואה לאוכלוסיה הכללית.
על מנת להעריך את ההיארעות של רעילות קרדיו-וסקולארית לעומק, ביצעו החוקרים בדיקות אקו-לב ב- 525 מבוגרים צעירים אשר שרדו לפחות 5 שנים לאחר טיפול בתרופות בעלות פוטנציאל קרדיוטוקסי (אנתרציקלינים, הקרנה לאזור החזה, ציקלופוספמיד במינון גבוה או איפוספמיד במינון גבוה). מתוך אלו, 514 נבדקים עברו הערכת LVSF (left ventricular shortening fraction ).
מתוצאות המחקר עולה כי ה- LVSF החציוני ירד ב- 33.1% (טווח, 13.0% – 56.0%), ו 27% מן הנבדקים הוגדרו כבעלי אי ספיקה לבבית תת קלינית, אשר הוגדרה כ- LVSF נמוך מ- 30%.
בניתוח רב משתני, המנבאים החזקים ביותר לאי ספיקה לבבית תת קלינית היו מינון מצטבר גבוה יותר של אנתרציקלינים, הקרנות לחזה ואבחנה בגיל צעיר יותר.
מינון גבוה של ציקלופוספמיד ואיפוספמיד לא היו קשורים בירידה ב- LVSF, בעוד שוינקריסטין הדגים מגמה לירידה בתפקוד הלבבי (P = .07). לאחר תקנון ליעילות נגד הגידול, אפירוביצין היה בעל מאפיינים דומים לדוקסורוביצין בקרדיוטוקסיות, ושניהם היו יותר קרדיוטוקסיים מדנורוביצין.
החוקרים מסכמים כי ניטור עקבי של כל שורדי סרטני הילדות שטופלו בתרופות עם פוטנציאל קרדיוטוקסי, עם וללא סימני אי ספיקת לב תת קלינית, הכרחי על מנת לזהות את אלו שעשויים להרויח מהתערבות מוקדמת.
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!