שברי הרדיוס הדיסטלי הם מהשברים השכיחים ביותר בילדים. רובם מטאפיזריים, במחציתם שבור הרדיוס בלבד ובמחציתם שבורה גם עצם האולנא. הטיפול המקובל הוא החזרה סגורה וקיבוע בגבס. בשל האחוז הגבוה יחסית של איבוד העמדה בגבס, יש הנוהגים לקבע שברים אלו בסיכות (KW ) בתום ההחזרה. עם הסיבות לאיבוד עמדת השבר בגבס נמנו איכות ההחזרה, איכות הגבס המקבע, מידת התזוזה הראשונית, שבר רדיוס בלבד או רדיוס ואולנא (אין הסכמה לגבי נקודה זו)

מטרת המאמר הרטרוספקטיבי הבא הייתה לבדוק מהם גורמי הסיכון לאיבוד העמדה שהושגה לאחר ההחזרה הסגורה והגיבוס.

שיטות: במחקר נכללו 60 ילדים תחת גיל 16 שנים (גיל ממוצע 9.8 שנים) שלקו בשבר עם תזוזה ברדיוס הדיסטלי בין השנים 2007-2009. לא נכללו שברים פתוחים, שברים שעירבו את לוחית הצמיחה, רדוקציה ראשונית לקויה (מעל 5 מ”מ טרנסלציה או אנגולציה מעל 20 מעלות) ושברים שקובעו בסיכות. כל הילדים טופלו ע”י מנתח מנוסה בהחזרה סגורה תחת הרדמה כללית וגבס מעל המרפק.

גורמי הסיכון לאיבוד עמדת השבר שנבדקו היו סוג השבר (תזוזה מלאה לעומת מגע בין חלקי השבר), מידת האנגולציה, מרחק השבר מלוחית הצמיחה, נוכחות שבר באולנא הדיסטלית, איכות ההחזרה (אנטומית מלאה לעומת בלתי אנטומית), איכות הקיבוע בגבס ומידת כיפוף שורש היד בגבס. איכות הקיבוע בגבס נמדדה בעזרת מדד 3 הנקודות ( 3 point index ) המשקף בצילומי ישר וצדדי של שורש היד את המרווח בין הגבס לעור בנקודות הנבחרות לפי קיבוע 3 הנקודות ( 3 point fixation ).

המעקב לאחר ההחזרה בוצע שבוע, שבועיים, 6 שבועות 3 חודשים וחצי שנה. איבוד עמדה הוגדר ככל שינוי שחל בעמדה לאחר ההחזרה.

תוצאות: איבוד עמדה התרחש ב 22 ילדים (37%), 5 מהם טופלו ע”י קיבוע בסיכות. הגורם היחידי בעל משמעות סטטיסטית לאיבוד העמדה היה אינדקס 3 נקודות גבוה, כלומר איכות הקיבוע בגבס לאחר ההחזרה.

3 גורמים, תזוזה מלאה של חלקי השבר, החזרה בלתי אנטומית ושורש יד במנח שאינו בכיפוף, נמצאו בעלי חשיבות לאבוד העמדה אך ללא משמעות סטיטסטית (P>0.05 )

דיון: במחקר זה איבוד עמדת השבר התרחש ב 37% מהמקרים (בספרות 21-39%). רק ב5 מקרים היה צורך בהחזרה חוזרת (בספרות: 4% עד 25% מהמטופלים נזקקים להחזרה חוזרת). הגורם היחיד בעל חשיבות למניעת איבוד עמדה היה אינדקס 3 נקודות נמוך. כדי להבטיח אינדקס כזה, החוקרים ממליצים לא להשתמש בריפוד צמר גפן אלא בשלוש שכבות של סטוקינט בלבד.

עוד טוענים המחברים, כי במקרים של תזוזה מלאה של השבר, השרוול הפריאוסטיאלי המייצב את השבר בכיפוף שורש היד קרוע לגמרי ואינו משמש עוד כגורם מייצב. לכן בכיפוף שורש היד תחול תזוזה פלמרית של השבר. במקרים אלו מציעים המחברים לקבע את השבר בסיכות.

Marcheix PS. Peyrou P. Longis B. Moulies D. Fourcade L. Dorsal distal fractures in children: role of plaster in redisplacement of these fractures. J Pediatr Orthop B 2011 ;20:372-375

הערות העורך: כמה עוד אפשר לחקור להציג ולדון בנושא שברי רדיוס בילדים? למרות שהחבלה כל כך שכיחה עדיין אחוזי איבוד העמדה גבוהים.

במאמר הנוכחי, בו בוצעה ההחזרה ע”י מנתח מנוסה, המסקנה ברורה: איכות הגבס (Molding ) היתה הגורם היחיד בעל משמעות סטטיסטית לאיבוד העמדה. המחברים לא ציינו מי עשה את הגבס (המנתח המנוסה? מתמחה צעיר? אח? גבסן?) אבל חוששני שבמחוזותינו אחוזי איבוד העמדה לא יהיו נמוכים יותר. טכניקת עשיית הגבס אינה מושכת עוד את המתמחים, סוג הפלטות, אופי הברגים והנדסת המסמרים התוך לשדיים קוסמים הרבה יותר מגלגול הגבס ועיצובו. ואולי לפיכך לא ירחק היום והרוב המוחלט של שברים אלו יוחזר בהרדמה כללית ויקובע בסיכות משוכללות.