לאבחנה של זיהום ב-PJP (או Pneumocystis Jiroveci) חשיבות פרוגנוסטית רבה בחולים עם וסקוליטיס סיסטמית, כך עולה מנתונים חדשים שפורסמו בכתב העת Clinical Rheumatology.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי זיהום ב-PJP הינו סיבוך חמור של מחלות אוטואימוניות ודלקתיות. מטרת המחקר הנוכחי הייתה לבחון את המאפיינים של חולים עם זיהום ב-PJP עם מגוון סוגים של וסקוליטיס סיסמית ולזהות גורמים פרוגנוסטיים משמעותיים.
החוקרים בחנו את הנתונים אודות 62 חולים עם PJP ואבחנה של וסקוליטיס סיסטמית. ניתוח סטטיסטי שימש לבחינת גורמים פרוגנוסטיים אפשריים באוכלוסייה זו, כאשר הושלמה השוואה של מאפייני חולים עם וללא מחלת ריאות אינטרסטיציאלית.
מבין 62 חולים עם וסקוליטיס וזיהום ב-PJP, 48 אובחנו עם וסקוליטיס בתיווך ANCA, כאשר פוליאנגיטיס מיקרוסקופית הייתה תת-הסוג הנפוץ ביותר (28 חולים).
מניתוח הנתונים עלה כי אבחנה של פוליאנגיטיס מיקרוסקופית (יחס סיכון של 4.33, p=0.001), זיהום נלווה באספרגילוזיס (יחס סיכון של 2.68, p=0.019) וריכוז D-Dimer גבוה בעת אבחנת PJP (יחס סיכון של 1.07, p=0.004) זוהו כגורמים משמעותיים המנבאים פרוגנוזה שלילית.
פעילות מחלה יציבה של וסקוליטיס זוהתה כגורם פרוגנוסטי חיובי בלתי-תלוי (יחס סיכון של 0.28, p=0.027).
חולים עם פוליאנגיטיס מיקרוסקופית היו מבוגרים יותר מאלו ללא וסקוליטיס זה (גיל חציוני של 69 לעומת 58 שנים, p=0.001); הן מחלת ריאות אינטרסטיציאלית (78.6% לעומת 35.3%, p=0,001) והן מחלת ריאות אינטרסטיציאלית פיברוטית (57.1% עומת 11.8%, p<0.001) היו נפוצות יותר בחולים עם פוליאנגיטיס מיקרוסקופית בהשוואה לחולים ללא וסקוליטיס זו.
בעת אבחנת PJP, בחולים עם מחלת ריאות אינטרסטיציאלית קודמת תועדו ספירות גבוהות יותר של תאים לבנים, לימפוציטים ונויטרופילים, כמו גם רמות גבוהות יותר של נוגדני IgG ו-IgA, בהשוואה לחולים ללא מחלת ריאות אינטרסטיציאלית קודמת.
החוקרים כותבים כי לנוכח הממצאים המדווחים, יש להקפיד על תשומת לב רבה יותר לאפשרויות טיפול מונע וניהול הטיפול בחולים עם PJO עם מחלת ריאות אינטרסטיציאלית משנית לוסקוליטיס סיסטמית ו/או פוליאנגיטיס מיקרוסקופית.
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!