הוספת טיפול במתילפרדניזולון במינון נמוך לטיפול אנדווסקולרי בשבץ איסכמי חריף לא שיפרה משמעותית את דרגת הנכות הכוללת, כך עולה מניסוי אקראי חדש שפורסם פורסמו באינטרנט ב-JAMA והוצג בכנס השבץ הבינלאומי. עם זאת, היו כמה השפעות מועילות אחרות שיכולות להצדיק מחקר נוסף.
המחברים ציינו כי מודלים פרה-קליניים הציעו יתרונות פוטנציאליים של קורטיקוסטרואידים בטיפול בשבץ מוחי, כולל הפחתת אזור האוטם, ויסות של זרימת הדם למוח, ייצוב מחסום הדם-מוח, מניעת בצקת אנגיוגנית, עיכוב של רדיקלים, ומודולציה של התגובה החיסונית, אולם אף אחת מההשפעות הפוטנציאליות הללו לא אומתה בניסויים קליניים. ניסויים קודמים שחקרו טיפול בקורטיקוסטרואידים בשבץ מוחי נערכו בעיקר לפני הסרת הפקקת ובמצבים המאתגרים יותר של איסכמיה מוחית קבועה, בניגוד לחולפת. נוכחות או היעדר רפרפוזיה זוהו גם כגורם קריטי ליעילות הקורטיקוסטרואידים במודלים של בעלי חיים, אמרו.
המחקר הנוכחי ביקש לקבוע את ההשפעות של מתילפרדניזולון במינון נמוך תוך ורידי בחולים עם שבץ איסכמי חריף עקב חסימת כלי דם גדולים בסביבה של רפרפוזיה מוחית מהירה בעזרת טיפול אנדווסקולרי. הניסוי, שנערך ב-82 בתי חולים בסין, כלל 1680 חולים עם שבץ מוחי וחסימת כלי דם גדול תוך גולגולתי פרוקסימלי, שהופיע תוך 24 שעות מהזמן האחרון שידוע כי לא היה שבץ. הם חולקו באקראי ל-methylprednisolone תוך ורידי (2 מ”ג/ק”ג/ד’) או פלצבו למשך 3 ימים בנוסף לטיפול האנדווסקולרי בפקקת.
התוצא העיקרי של המחקר, רמת הנכות לאחר 90 יום, כפי שנמדדה על ידי ההתפלגות הכוללת של ציוני mRS, לא הייתה שונה משמעותית בין שתי הקבוצות (P = .17). עם זאת, שיעור התמותה היה נמוך יותר בקבוצת המתילפרדניזולון (23.2% לעומת 28.5%; יחס סיכון מותאם, 0.84; P = .03) וגם שיעור הדימום התוך גולגולתי הסימפטומטי (8.6% לעומת 11.7%; יחס סיכון מותאם, 0.74; P = .04) בהשוואה לקבוצת הפלצבו.
e-Med Tools
קצר קולע וממוקד
e-Med סמינרים
אי-מד תחקירים
Medscape Tools
Journal Club
מרכזי מידע ושירות
Facebook
מידע למפרסם
מאגר תרופות
מאגר אנשי המקצוע
אינדקס שימושי
חדשות משה"ב
eMed HealthClub
מחקרים קליניים
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!