Hepa/Biliary Other

האם טיפול בציקלוספורין עלול להגביר את הסיכון להתפתחות סרטן חדש בקרב מושתלי כבד? (מתוך Liver Transplantation)

מאת ד”ר בן פודה שקד

במחקר חדש אשר פורסם בגיליון יולי של ירחון Liver Transplantation עולה כי על אף שהשרידות בתום שנה אחת לאחר השתלת כבד עלתה בצורה דרמטית, החולים עלולים להראות סיכון מוגבר להתפתחות סרטן חדש. לדברי החוקרים, הסיכון לסרטן חדש במושתלי כבד גבוה פי 2.1 עד 4.3 בהשוואה לאוכלוסייה הכללית. במחקרם זה הם מדווחים כי הטיפול ב-Cyclosporine הינה גורם סיכון משמעותי להתפתחותו.

החוקרים מצאו כי טיפול בתכשיר Cyclosporine, בשילוב עם Tacrolimus, היה גורם הסיכון החשוב ביותר לממאירות חדשה לאחר השתלת הכבד. עם זאת, הסיכון המוגבר לסרטן לא נצפה בקרב כל החולים שקיבלו טיפול דיכוי חיסוני באמצעות Cyclosporine, כי אם נמצא שהתכשיר מגביר באופן ספציפי את הסיכון לסרטן בחולים שהיו מתחת לגיל 50 שנה ואשר עברו את ההשתלה בתקופה האחרונה (בין השנים 2005 ו-2007).

בנוסף, מזכירים החוקרים כי Cyclosporine לא רק הגביר את הסיכון לסרטן כי אם היה קשור גם בהתפתחות ממאירויות אגרסיביות יותר, עם שיעורי שרידות של פחות מ-30% בתום שנה אחת.

במאמר מערכת שפורסם באותו גיליון ואשר מתייחס לפרסום הדברים, מציינים הכותבים כי על אף ששרידות מוקדמת לאחר השתלת כבד השתפרה במידה ניכרת, הרי שהשרידות ארוכת הטווח (למעלה מעשר שנים) הינה פחות מוגדרת. לדבריהם, הסיכון המוגבר לממאירות חדשה לאחר השתלה הינה סיבה מיוחדת לדאגה. הם מסבירים כי הדבר עשוי לנבוע באופן חלקי מכך ממעין חילופין הנעשים לשם שמירה על השרידות קצרת הטווח, ובהם נעשה דיכוי יתר יחסי של מערכת החיסון בתמורה להורדת שיעור דחיות השתל החריפות.

לדברי הכותבים, משטר דיכוי חיסוני אידיאלי היה מצמצם את הסיכון לדחיית שתל חריפה תוך השגת שרידות מיטבית בטווח הארוך. משטרי הטיפול האימונוסופרסיבי הקיימים הינם הרבה פחות אגרסיביים מכפי שהיו בתחילת עידן ההשתלות, אולם ברור כי שיטות הטיפול הנוכחיות מותירות את המושתלים עדיין עם סיכון להתפתחות ממאירות חדשה.

קיים עדיין ויכוח אודות הקרצינוגניות של התכשירים Cyclosporine ו-Tacrolimus, וביחס לשאלה איזה מהתכשירים נושא סיכון רב יותר להתפתחות עתידית של סרטן, מציינים כותבי מאמר המערכת. מחקרים אחדים הראו כי Cyclosporine מראה סיכון רב יותר, אולם הדבר טרם הוכח בצורה סופית. לדבריהם, המחקר הנוכחי הינה מחקר רטרוספקטיבי קטן וחד-מרכזי, ולמרות שהמטרה של צמצום החשיפה לתכשירים אימונוסופרסיביים לשם צמצום הסיכון העתידי לסרטן באמצעות ניטור רמות התרופה הינה מטרה חשובה, הרי שלא ניתן להפיק ממנו מסקנות המצריכות שינוי בעשייה הקלינית.

מאידך, המחקר הנוכחי מחזיר את תשומת הלב לחששות אודות החשיפה הכללית לתכשירים אימונוסופרסיביים ואת הקשר שלה לתוצאות ארוכות הטווח לאחר השתלת כבד. לדברי הכותבים, ממצאי המחקר קוראים להערכה מחודשת של מידת האגרסיביות של משטרי הטיפול האימונוסופרסיבי הקיימים.

במחקרם זה ביקשו החוקרים לבחון את גורמי הסיכון להתפתחות סרטן חדש לאחר השתלת כבד, ולשם כך ערכו ניתוח רטרוספקטיבי שכלל 385 חולים שעברו השתלה בין השנים 1986 ו-2007.

בעוקבה זו, נמצא כי 50 חולים (13.0%) פיתחו ממאירות חדשה.ההיארעות המצטברת של סרטן חדש בתום שנה אחת לאחר ההשתלה הייתה 2.9%, בתום חמש שנים הייתה 10.5%, בתום 10 שנים הייתה 19.4% ובתום 15 שנות מעקב עמדה על 33.6%. בסך הכל, יחס ההיארעות המתוקנן של המושתלים היה 2.2 לעומת האוכלוסייה הכללית.

החוקרים מציינים כי חולים אשר פיתחו ממאירות חדשה הראו שרידות קצרה משמעותית בהשוואה לאלו שלא פיתחו ממאירות, כאשר השרידות בתום 10 שנים לאחר האבחנה של סרטן הייתה 50.8% לעומת 79.0% בקבוצה ללא סרטן (p<0.001).

לאחר ניתוח חד-משתני, נמצא כי גיל צעיר (p=0.025), טיפול אימונוסופרסיבי עם Cyclosporine (p=0.035) ומועד ההשתלה (p=0.049) עלו כגורמי סיכון מובהקים.

עם זאת, ניתוח רב-משתני הראה כי רק טיפול ב-Cyclosporine נותר כגורם סיכון משמעותי (p=0.029) לממאירות חדשה, בעוד שההשפעות של גיל החולה ומשך הטיפול היו קשורים לטיפול ב-Cyclosporine עצמו ולא היוו גורמי סיכון בלתי תלויים בפני עצמם.

ממצא מעניין נוסף היה הסיכון המוגבר להתפתחות סרטן בקרב חולים שעברו השתלת כבד לאחר שנת 2004. חולים שהושתלו בין השנים 1989 ו-2002 הראו סיכון מוגבר משמעותית לסרטן (p=0.004), אולם השיעור ירד משמעותית לאחר מכן. לעומת זאת, חולים שעברו השתלה בתקופה הרסנטית ביותר בין 2005 ו-2007 הראו שוב עלייה בהיארעות ממאירויות חדשות.

החוקרים מציינים כי חולים שעברו השתלה במהלך תקופה מאוחרת זו הראו סיכון מוגבר משמעותית להתפתחות סרטן חדש במהלך 4 השנים שלאחר הניתוח לעומת אלו שהושתלו בין השנים 2001 ו-2004. העלייה בהיארעות הסרטן הייתה גבוהה במיוחד לדבריהם בשנה הראשונה לאחר ההשתלה, וזו עמדה על 7.2% בשנים 2005-2007 לעומת 1% בשנים 2001-2004.

החוקרים מוסיפים כי לא עלה בידם להראות הבדל בשיעור הסרטן בין חולים שטופלו ב-Cyclosporine ובין אלו שטופלו ב-Tacrolimus לפני שנת 2005. הממצא המעניין היה לדבריהם כי חולים שטופלו ב-Cyclosporine ואשר הושתלו לאחר שנת 2005 הראו סיכון מוגבר משמעותית לסרטן חדש בשלב המוקדם לאחר ההשתלה, בהשוואה לאלו שטופלו ב-Tacrolimus. סיכון זה היה גבוה פי 9.9 (95% CI = 1.2-80.5; p=0.032), הם מפרטים.

לטענת החוקרים, ההסבר היחיד לעלייה בהיארעות הממאירויות הינו ככל הנראה שינוי שחל בניטור רמות התרופה Cyclosporine בדם. החל מחודש ינואר 2005, הוחל ניטור של ריכוז התרופה בדם כשעתיים לאחר נטילתה (C2 monitoring), בעוד שקודם לכן בוצע ניטור מסוג C0, משמע ניטור של רמות התרופה בדם לפני נטילת הטיפול. מאחר והשינוי באופן ניטור רמות ה-Cyclosporine בדם היה השינוי היחיד שחל בעת האחרונה, מציעים החוקרים כי ממצאיהם מצביעים על כך שאסטרטגיית הניטור C2 הייתה הסיבה לעלייה בסיכון להיארעות מוקדמת של סרטן.

החוקרים מסכמים כי ממצאיהם מראים כי תיקון מינוני ה-Cyclosporine על בסיס תוצאות ניטור C2 של רמות התרופה בדם מביא לדיכוי חיסוני רב יותר, בהשוואה לטיפול המתבסס על ניטור C0, דבר אשר יתכן והביא לפגיעה בפיקוח החיסוני אחר ממאירויות מתפתחות.

בין מגבלות המחקר הנוכחי מזהירים החוקרים את מבנהו הרטרוספקטיבי, את המספר המוגבל של החולים ואת היעדר היכולת להשוות בין טיפול C2 ו-C0 במהלך אותו פרק זמן. לדבריהם, יש צורך במחקרים גדולים יותר אשר יבוצעו בהקצאה אקראית על מנת לאשר השערה זו. הם מוסיפים כי בימים אלו מתנהל מחקר בהקצאה אקראית המשווה בין Tacrolimus ובין Cyclosporine-C2 בחולים אשר עברו השתלת כבד בעקבות דלקת כבד נגיפית מסוג HCV, וכי תוצאותיו עשויות לספק תמיכה להשערתם זו.


Liver Transpl. 2010;16:837-846

לידיעה במדסקייפ

0 תגובות

השאירו תגובה

רוצה להצטרף לדיון?
תרגישו חופשי לתרום!

כתיבת תגובה

מידע נוסף לעיונך

כתבות בנושאים דומים

  • חדירה לימפווסקולרית הינה סמן פרוגנוסטי שלילי במקרים של ממאירות עורית ממקור תאי קשקש

    חדירה לימפווסקולרית הינה סמן פרוגנוסטי שלילי במקרים של ממאירות עורית ממקור תאי קשקש

    במאמר שפורסם בכתב העת Journal of the American Academy of Dermatology מדווחים חוקרים מקליפורניה על תוצאות מחקר חדש, מהן עולה כי חדירה לימפווסקולרית הינה גורם מנבא בלתי-תלוי של פרוגנוזה שלילית בחולים עם קרצינומה עורית ממקור תאי קשקש. במסגרת המחקר ביקשו החוקרים לקבוע אם חדירה לימפווסקולרית הינה גורם פרוגנוסטי משמעותי בחולים עם קרצינומה עורית ממקור תאי […]

  • עליה בשיעורי סרטן לבלב וסרטן מעי גס ורקטום בצעירים בארצות הברית

    עליה בשיעורי סרטן לבלב וסרטן מעי גס ורקטום בצעירים בארצות הברית

    בין השנים 2000 עד 2021 נרשמה עליה בשיעורי היארעות אדנוקרצינומה של הלבלב בכל קבוצות הגיל בארצות הברית, כאשר העלייה הגדולה ביותר תועדה באלו בגילאי 15-34 שנים, כך עולה מנתונים שפורסמו בכתב העת JAMA Network Open. במהלך אותה תקופה, נרשמה ירידה בהיארעות הכוללת של אדנוקרצינומה של מעי גס ורקטום, אם כי השיעורים עלו בקרב צעירים יותר. […]

  • שכיחות גבוהה של סרקופניה ומצב תזונתי ירוד בנשים עם מחלת מעי דלקתית

    שכיחות גבוהה של סרקופניה ומצב תזונתי ירוד בנשים עם מחלת מעי דלקתית

    בחולים עם מחלת מעי דלקתית חוזק השריר נמוך משמעותית בהשוואה לביקורות בריאות תואמות, כאשר בנשים תועד מצב תזונתי גרוע במיוחד בכל הנוגע למסת גוף ללא שומן ומסת שריר, לצד היארעות גבוהה יותר של סרקופניה, כך מדווחים חוקרים מפולין במאמר שפורסם בכתב העת Nutrients. החוקרים השלימו מחקר מקרה-ביקורת להשוואת המצב התזונתי של 80 מבוגרים עם מחלת […]

  • הגורמים המשפיעים על התאוששות מאנמיה לאחר ניתוח בריאטרי

    הגורמים המשפיעים על התאוששות מאנמיה לאחר ניתוח בריאטרי

    מתוצאות מחקר חדש שפורסמו בכתב העת Obesity Surgery עולה כי בקרוב ל-60% מהחולים עם השמנת-יתר ואנמיה קודמת תועדה התאוששות מאנמיה בתוך שישה חודשים מניתוח בריאטרי. מין נקבה, גיל מתקדם וניתוח בריאטרי מסוג שרוול קיבה לוו בסיכויי התאוששות גבוהים יותר. ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי מחקרים קודמים בחנו את התפתחות אנמיה לאחר ניתוח בריאטרי, אך אין […]

  • עדויות חדשות תומכות ביעילות Deucravacitinib בטיפול בדלקת מפרקים פסוריאטית

    עדויות חדשות תומכות ביעילות Deucravacitinib בטיפול בדלקת מפרקים פסוריאטית

    מנתונים שפורסמו ע”י חברת Bristol Myers Squibb עולה כי Deucravacitinib (סוטיקטו) הינה תרופה יעילה לטיפול בחולים עם דלקת מפרקים פסוריאטית פעילה, כאשר לצד יעילות עדיפה על פלסבו הדגימה גם פרופיל בטיחות חיובי. המומחים מסבירים כי Deucravacitinib הינו מעכב פומי סלקטיבי של Tyrosine Kinase 2 ומהווה משפחה חדשה של מולקולות קטנות המיועדות למחלות בתיווך חיסוני. מחקר […]

  • שונות נרחבת בשכיחות פטרת כף הרגל בילדים

    שונות נרחבת בשכיחות פטרת כף הרגל בילדים

    מסקירה שיטתית עולה כי שיעורי הימצאות פטרת כף הרגל (Tinea Pedis) בילדים נעה בין 0.03% ועד 15.6%, עם שונות דמוגרפית וגיאוגרפית ניכרת, כך עולה מנתונים שפורסמו בכתב העת Pediatric Dermatology. הגורם הנפוץ ביותר הוא דרמטופיטים, בפרט Trichophyton rubrum. להערכת שיעורי הימצאות פטרת כף הרגל בילדים בגילאי 0-19 שנים, החוקרים השלימו סקירה שיטתית של 29 מחקרים […]

  • הערכה לא פולשנית של נוקשות הטחול מסייעת בחיזוי סיכון לסיבוכי מחלת כבד כרונית

    הערכה לא פולשנית של נוקשות הטחול מסייעת בחיזוי סיכון לסיבוכי מחלת כבד כרונית

    בדיקת SSM (או Spleen Stiffness Measurement) הדגימה ערך מנבא משמעותי של דה-קומפנסציה כבדית בחולים עם מחלת כבד כרונית מתקדמת מפוצה, עם ערך סף אופטימאלי של 50 kPa, כך מדווחים חוקרים במאמר שפורסם בכתב העת Clinical Gastroenterology and Hepatology. ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי יתר לחץ דם פורטאלי הינו גורם פרוגנוסטי מרכזי במחלת כבד כרונית מתקדמת. […]

  • ילדים המתגוררים באזורי עוני בסיכון מוגבר לתמותה עקב מחלה ממארת

    ילדים המתגוררים באזורי עוני בסיכון מוגבר לתמותה עקב מחלה ממארת

    מתוצאות מחקר חדש שפורסמו בכתב העת Pediatrics עולה כי ילדים עם סרטן אשר בעת אבחנת המחלה הממארת התגוררו בשכונות עם שיעורי עוני גבוהים בשלושת העשורים הקודמים תועד סיכון מוגבר לתמותה מוקדמת עקב ממאירות ותמותה עקב ממאירות בכלל, בהשוואה לאלו שהתגוררו באזורים ללא עוני ממושך. החוקרים השלימו מחקר מבוסס-אוכלוסייה שהתבסס על נתוני מחלות ממאירות מסקר Surveillance, […]

התכנים המוצגים באתר זה מיועדים לאנשי צוות רפואי בלבד

אם כבר נרשמת, יש להקליד את פרטי הזיהוי שלך