יותר מ-80% מהתינוקות שזה עתה נולדו, נולדים עם מידה מסוימת של צהבת. ניטור קפדני של כל הילודים וטיפול מתאים הוא הכרחי עקב הסכנות של היפרבילירובינמיה –  אנצפלופתיה חריפה וקרניקטרוס. הנחיות אלו מחליפות את ההנחיה הקלינית של האקדמיה האמריקאית לרפואת ילדים (AAP) לשנת 2004 לניהול ומניעה של היפרבילירובינמיה בתינוק שזה עתה נולד.

אלו ההנחיות המרכזיות מעדכון זה:

• אם תוצאת בדיקת הנוגדנים האימהית חיובית או לא ידועה מכיוון שהאם לא עברה בדיקת נוגדנים לפני הלידה, התינוק צריך לבצע בדיקת קומבס ישיר (DAT) ויש לקבוע את סוג הדם של התינוק בהקדם האפשרי באמצעות דם טבורי או היקפי.
• אין צורך לתת תוספת פומית של מים או מי דקסטרוז כדי למנוע היפרבילירובינמיה או להפחית את ריכוזי הבילירובין.
• יש להשתמש ברמת בילירובין כוללת בסרום (TSB) כמבחן הסופי כדי להנחות טיפול בפוטותרפיה והמשך טיפול, כולל עירוי חילופי.
• יש לבדוק את כל התינוקות לצהבת לפחות כל 12 שעות לאחר הלידה עד לשחרור. יש למדוד TSB או transcutaneous bilirubin (TcB) בהקדם האפשרי בתינוקות שאובחנו עם צהבת <24 שעות לאחר הלידה.
• יש למדוד TcB או TSB בין 24 ל-48 שעות לאחר הלידה או לפני השחרור אם הוא מוקדם יותר.
• יש למדוד TSB אם ה-TcB חורג מהנורמה או בטווח של 3 מ”ג/ד”ל מסף הטיפול בפוטותרפיה או אם ה-TcB מעל 15 מ”ג/ד”ל.
• אם קיים יותר ממדד TcB או TSB אחד, ניתן להשתמש בקצב העלייה כדי לזהות תינוקות בסיכון גבוה יותר להיפרבילירובינמיה בהמשך. קצב עלייה מהיר (0.3 מ”ג/ד”ל לשעה ב-24 השעות הראשונות או 0.2 מ”ג/ד”ל לשעה לאחר מכן) מצביע על המוליזה. במקרה זה, יש לבצע DAT אם לא בוצע קודם לכן.
• אם לא ניתן לבצע מעקב מתאים לתינוק שדורש מדידת בילירובין בקהילה, ייתכן שהשחרור יעוכב.
• לתינוקות יונקים שעדיין סובלים מצהבת בגיל 3 עד 4 שבועות, ותינוקות שניזונים מפורמולה שעדיין סובלים מצהבת בגיל שבועיים, יש למדוד את ריכוזי הבילירובין הכוללים והישירים (או המצומדים) כדי לזהות פתולוגיות כולסטטיות.
• פוטותרפיה אינטנסיבית מומלצת בספי בילירובין מסוימים על בסיס גיל ההיריון, גורמי הסיכון לרעילות עצבית של היפרבילירובינמיה וגיל התינוק בשעות.
• תינוקות שזה עתה נולדו שכבר שוחררו ולאחר מכן מפתחים TSB מעל סף הפוטותרפיה, טיפול במכשיר פוטותרפיה ביתי מבוסס LED ולא אשפוז חוזר הוא אופציה לתינוקות העומדים בקריטריונים שפורסמו במאמר.
• לתינוקות מאושפזים, יש למדוד את ה-TSB תוך 12 שעות מהתחלת הפוטותרפיה. העיתוי של מדידת ה-TSB הראשונית לאחר התחלת טיפול בפוטותרפיה ותדירות ניטור ה-TSB במהלך הטיפול צריכים להיות מונחים לפי גיל הילד, נוכחותם של גורמי סיכון לנוירוטוקסיות של היפרבילירובינמיה, וריכוז ה-TSB.
• עבור תינוקות המקבלים פוטותרפיה ביתית, יש למדוד את ה-TSB מדי יום. יש לאשפז תינוקות לפוטותרפיה אם ה-TSB עולה וההבדל בין ה-TSB לסף הפוטותרפיה מצטמצם או שה-TSB הוא 1 מ”ג/ד”ל מעל סף הפוטותרפיה.
• עבור תינוקות הזקוקים לפוטותרפיה, יש למדוד ריכוז המוגלובין, המטוקריט או ספירת דם מלאה כדי להעריך את האנמיה וכדי לספק מדידת בסיס למקרה שתתפתח אנמיה לאחר מכן. יש להעריך את הגורמים להיפרבילירובינמיה בתינוקות הזקוקים לפוטותרפיה על ידי ביצוע DAT בתינוקות שאמם קיבלה תוצאת בדיקת נוגדנים חיובית או שאמם בקבוצת דם O ללא קשר לסטטוס Rh(D). יש למדוד פעילות G6PD בכל תינוק עם צהבת מסיבה לא ידועה שה-TSB שלו עולה למרות פוטותרפיה אינטנסיבית, עולה בפתאומיות, עולה לאחר ירידה ראשונית או כזה שדורש טיפול בקו שני.
• הפסקת פוטותרפיה אפשרית כאשר ה-TSB ירד לפחות ב-2 מ”ג/ד”ל מתחת לסף הספציפי לשעה בתחילת הפוטותרפיה. תקופה ארוכה יותר של פוטותרפיה אפשרית אם ישנם גורמי סיכון ל-rebound hyperbilirubinemia (למשל, גיל הריון <38 שבועות, גיל <48 שעות בתחילת פוטותרפיה או מחלה המוליטית).
• יש למדוד בילירובין בשנית לאחר פוטותרפיה על פי הסיכון ל-rebound hyperbilirubinemia.
• יש לטפל בצורה משמעותית יותר אם ה-TSB של תינוק מגיע או עובר את סף ההחמרה בטיפול, המוגדר כ-2 מ”ג/ד”ל מתחת לסף עירוי החלפה, כאשר מדובר בתינוקות ללא גורמי סיכון ידועים לנוירוטוקסיות מהיפרבילירובינמיה , ובתינוקות שה-TSB שלהם עולה למרות פוטותרפיה או תינוקות עם לפחות גורם סיכון אחד מוכר לנוירוטוקסיות מהיפרבילירובינמיה.
• עבור תינוקות הזקוקים לאסקלציה בטיפול, יש לשלוח דם במיידית לבדיקת בילירובין כולל וישיר בסרום, ספירת דם מלאה, אלבומין בסרום, כימיה בסרום, וכן דם לסוג והתאמה.
• תינוקות הזקוקים להגברה בטיפול צריכים לקבל נוזלים תוך ורידית ופוטותרפיה אינטנסיבית. יש להתייעץ עם רופא ילודים לגבי העברה דחופה למרכז שיכול לבצע עירוי חלופי.
• יש למדוד את ה-TSB לפחות כל שעתיים מתחילת ההגברה בטיפול ועד לסיומה.
• ניתן לספק IVIG (IVIG; 0.5 עד 1 גרם/ק”ג) במשך שעתיים לתינוקות עם מחלה המוליטית איזו-אימונית (כלומר, DAT חיובי) שה-TSB שלהם מגיע או עובר את סף ההגברה של הטיפול, וניתן לחזור על המנה לאחר 12 שעות.
• יש לבצע עירוי חלופי דחוף לתינוקות עם סימנים של שלבים בינוניים או מתקדמים של אנצפלופתיה חריפה עקב בילירובין (למשל היפרטוניה, התקשתות, רטרוקוליס, אופיסטוטונוס, בכי high pitched או דום נשימה חוזר).
• יש לבצע עירוי חלופי דחוף לתינוקות אם ה-TSB נמצא בסף העירוי החלופי או מעליו. אם במהלך ההכנה לעירוי החלופי אך לפני התחלתו, ריכוז ה-TSB נמצא מתחת לסף העירוי והתינוק אינו מראה סימנים של שלבים בינוניים או מתקדמים של אנצפלופתיה חריפה עקב בילירובין, אזי עירוי החליפין עשוי להידחות תוך כדי המשך פוטותרפיה אינטנסיבית ומעקב אחר ה-TSB כל שעתיים עד שה-TSB מתחת לסף האסקלציה בטיפול.
• 12 שעות לאחר הלידה, אם שוקלים שחרור, ההבדל בין ריכוז הבילירובין הנמדד קרוב ביותר לשחרור לבין סף הפוטותרפיה בזמן מדידת הבילירובין ינחה את המשך המעקב.
• טרם השחרור, כל המשפחות צריכות לקבל מידע בכתב ובעל פה לגבי צהבת יילודים. יש לספק להורים מידע בכתב כדי להקל על הטיפול לאחר השחרור, כולל התאריך, השעה והמקום של פגישת ההמשך, ובמידת הצורך, הפניה למעקב TcB או TSB. יש להעביר מידע על אשפוז לידה, כולל ה-TcB או TSB האחרון והגיל שבו נמדדו, ותוצאות DAT (אם קיימות) לרופא המטפל שיראה את התינוק בקהילה. אם קיימת אי ודאות לגבי מי יספק את הטיפול בקהילה, מידע זה צריך להיות גם כן מועבר למשפחות.

למאמר המלא