במאמר שפורסם בכתב העת European Journal of Epidemiology מדווחים חוקרים משבדיה על תוצאות מחקר חדש, מהן עולה כי היסטוריה של טיפול הורמונאלי חליפי בנשים לאחר-מנופאוזה מלווה בסיכון מוגבר לאבחנה של סרקואידוזיס, כאשר הסיכון הגדול ביותר תועד בנשים שקיבלו טיפול סיסטמי באסטרוגן.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי שיא היארעות סרקואידוזיס הינה בנשים בגילאי 50-60 שנים, במקביל לגיל הופעת מנופאוזה, ממצא המרמז להשפעה אפשרית של הורמוני מין, בפרט אסטרוגן. כעת הם בחנו את הקשר בין טיפול הורמונאלי חליפי ובין הסיכון לסרקואידוזיס בנשים ואם ישנם הבדלים בסיכון לפי סוג הטיפול.
המחקר כלל מקרים של סרקואידוזיס במאגר Swedish National Patient Register (2,593 נשים), כאשר הותאמו ביקורות מהאוכלוסייה הכללית ביחס 1:10 (20,003 נשים) לפי שנת לידה, מחוז ומגורים בשבדיה בעת אבחנת סרקואידוזיס.
החוקרים אספו נתונים אודות ניפוקי טיפול הורמונאלי חליפי ממאגר Swedish Prescribed Drug Register לפני אבחנת סרקואידוזיס.
שימוש אי-פעם בטיפול הורמונאלי חליפי לווה בעליה של 25% בסיכון לאבחנה של סרקואידוזיס, בהשוואה לסיכון בקרב נשים שמעולם לא קיבלו טיפול הורמונאלי חליפי (יחס סיכויים מתוקן של 1.25, רווח בר-סמך 95% של 1.13-1.38).
כאשר החוקרים לקחו בחשבון יחדיו את סוג ואופן מתן הטיפול ההורמונאלי הם מצאו כי חשיפה סיסטמית לאסטרוגן לוותה בסיכון הגדול ביותר לסרקואידוזיס (יחס סיכויים מתוקן של 1.51, רווח בר-סמך 95% של 1.23-1.85), לאחריו היה אסטרוגן מקומי (יחס סיכויים מתוקן של 1.25, רווח בר-סמך 95% של 1.11-1.42), בעוד שטיפול סיסטמי במשלב פרוגסטרון-אסטרוגן לווה בסיכון הנמוך ביותר, בהשוואה לאלו שמעולם לא נטלו טיפול הורמונאלי חליפי (יחס סיכויים מתוקן של 1.12, רווח בר-סמך 95% של 0.96-1.31).
יחס הסיכויים המתוקן לסרקואידוזיס לא היה שונה משמעותית לפי משך הטיפול ההורמונאלי החליפי.
החוקרים מסכמים וכותבים כי היסטוריה של טיפול הורמונאלי חליפי מלווה בסיכון מוגבר לאבחנה של סרקואידוזיס, בפרט במקרים של חשיפה לאסטרוגן סיסטמי.
e-Med Tools
קצר קולע וממוקד
e-Med סמינרים
אי-מד תחקירים
Medscape Tools
Journal Club
מרכזי מידע ושירות
Facebook
מידע למפרסם
מאגר תרופות
אינדקס שימושי
חדשות משה"ב
eMed HealthClub
מחקרים קליניים
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!