IBS

האם יש תועלת בטיפול בצמח ההיפרקום בחולים עם תסמונת המעי הרגיז? (מתוך Gastroenterology)

ממחקר חדש שפורסם ב-Gastroenterology עולה כי צמח ההיפרקום (St. John’s wart) הינו טיפול פחות יעיל מפלסבו בחולים עם תסמונת המעי הרגיז (IBS Irritable Bowel Syndrome).

לדברי החוקרים, במחקרם הם ביקשו לבחון אם צמחי מרפא נוגדי-דיכאון, דוגמת צמח ההיפרקום, עשויים להועיל לחולים עם תסמונת המעי הרגיז. הם מסבירים כי מספר נוירו-טרנסמיטורים כימיים המצויים במוח, קיימים גם במעי הגס. לכן, המחשבה היא כי נוגדי-דיכאון עשויים להשפיע על התחושה במעי הגס, בדומה לאופן השפעתם על התחושה במוח. מטרת המחקר הייתה להעריך את התועלת במתן צמח ההיפרקום בטיפול בחולים עם IBS.

אעפ”י שצמח ההיפרקום הינו טיפול נפוץ בחולים עם IBS, לא נערכו מחקרים להערכת התועלת בטיפול בחולים אלו. במחקר הנוכחי נכללו 70 חולים עם אבחנה מבוססת של תסמונת המעי הרגיז, שחולקו באופן סמוי לטיפול בצמח ההיפרקום או פלסבו, למשך 12 שבועות. היעד העיקרי של המחקר היה שיפור על-פי דיווח עצמי במדד BSS (Bowel Symptom Score) לאחר 12 שבועות. יעדים משניים כללו את מדדי BSS האינדיבידואליים לשלשולים ועצירות, כאב או אי-נוחות, ונפיחות. יעדים משניים אחרים כללו הקלה מספקת ב-IBS במשך לפחות 50% מ-4 השבועות האחרונים לטיפול ומדד איכות החיים על-רקע IBS לאחר 12 שבועות.

חציון הגיל של המשתתפים עמד על 42 שנים, 86% היו נשים, 29% סבלו מ-IBS עם עצירות, 37% סבלו מתסמונת המעי הרגיז עם שלשולים, ו-31% סבלו מ-IBS מעורב. למרות שתועדה ירידה כוללת במדד BSS בשתי הקבוצות, המדדים לאחר 12 שבועות היו נמוכים יותר באופן מובהק בקבוצת הפלסבו (p=0.03). באשר ליעדים המשניים, בקבוצת הפלסבו תועדו תוצאות טובות יותר, עם הבדל מובהק לאחר 12 שבועות במדד BSS לשלשולים (p=0.03) ואחוז החולים עם הקלה משמעותית (p=0.02).

51% מהמשתתפים שטופלו בצמח ההיפרקום דיווחו כי התרופה הפריעה לפעילויות היומיומיות,  זאת לעומת 54% מהמטופלים בקבוצת הפלסבו (p=0.79). החוקרים סיכמו כי צמח ההיפרקום הינו טיפול פחות יעיל מפלסבו בחולים עם תסמונת המעי הרגיז.

מגבלות המחקר כוללות אי-הכללה של חולים עם IBS בדרגה בינונית-עד-חמורה, או עם דיכאון נלווה, גודל מדגם קטן שכלל בעיקר נשים, וחוזר אפשרות לקבוע את התועלת של צמח ההיפרקום בסוגים השונים של IBS.

החוקרים קוראים לערוך מחקרים נוספים בנושא.

Gastroenterology. 2010;105:170-177

לידיעה במדסקייפ

0 תגובות

השאירו תגובה

רוצה להצטרף לדיון?
תרגישו חופשי לתרום!

כתיבת תגובה

מידע נוסף לעיונך

כתבות בנושאים דומים