מאת ד”ר בן פודה שקד

ממחקר חדש אשר פורסם בגיליון ינואר של הירחון Multiple Sclerosis עולה כי שיטות חדשות של Isoelectric focusing (IEF) עשויות לזהות בנדים אוליגוקלונאליים בנוזל הדמע, ולפיכך עשויות לטענת החוקרים להחליף את הנוזל השדרתי (ואת הצורך בניקור מותני) בלמעלה משליש מהחולים.

לדברי החוקרים, שיטה זו יכולה למשל לשמש כבדיקה ראשונה במרפאות, ובמיוחד כשאין החולה עונה על הקריטריונים של McDonald. בצורה זו, יבוצע ניקור מותני רק באותם חולים אשר בהם הניתוח הלקרימאלי העלה תוצאות שליליות. החוקרים מסבירים כי שיטה זו תוכננה על מנת לאפשר יישום קל יותר במעבדות המוכשרות לבצע IEF.

החוקרים מבהירים כי בתסמונת המבודדת-קלינית (Clinically isolated syndrome, CIS), האיתור של בנדים אוליגוקלונאליים בנוזל השדרתי הינו חיוני כאשר הקריטריונים האבחנתיים של בדיקת תהודה מגנטית נענים. מטרת המחקר הנוכחי הייתה להעריך את נקודות הדימיון בין הזיהוי של בנדים אוליגוקלונאליים בין נוזל הדמעות ובין הנוזל השדרתי. ראוי לציין כי תוצאותיהם של מחקרים קודמים של בדיקת נוזל הדמע עמדו היו סותרות.

מומחה מטעם ה-Multiple Sclerosis Association of America משבח את החוקרים על שהפיחו חיים ברעיון אשר נזנח לאחר כמה תוצאות שליליות. לדבריו, תפישה זו נותרה קפואה ולא התקדמה למשך שנים, והחוקרים הראו בעבודתם זו יצירתיות ראויה לציון במציאת דרכים חדשות לביצוע הבדיקה.

במחקרם הנוכחי אספו החוקרים נוזל דמעות מ-69 חולים באמצעות Schirmer strip, זאת לעומת קבוצות קודמות אשר עוררו את היווצרות הדמעות באמצעות בצלים ואספו אותן ב-Capillary tubes, שיטה אשר החוקרים משערים כי יתכן והביאה לדילול הדגימות.

החוקרים מציינים כי עלה בידם לזהות בנדים מונוקלונאליים בדמעות של 42% מהחולים, לעומת 64% אשר זוהו באמצעות הנוזל השדרתי. החוקרים מסבירים כי בנדים אוליגוקלונאליים נמצאים בכ-95% מהחולים עם טרשת נפוצה, אולם מזוהים רק בכ-60% מהחולים עם תסמונת מבודדת-קלינית (CIS).

עוד שהבדיקה עדיין אינה מוכנה לשימוש נרחב, טוען המומחה כי מדובר בשיטה מעניינת מאוד. לדבריו, שיעור הזיהוי הינו נמוך אמנם מזה שנצפה בבדיקת הנוזל השדרתי, ואולם המדובר בשיטה פחות פולשנית שעשויה להיות נקודת מוצא מצוינת לתחילת הבדיקות.

היות ושאלות רבות בנושא נותרו פתוחות, מזכירים החוקרים כי בכוונתם לאסוף דגימות חדשות של נוזל דמה מחולים ולהמשיך לעקוב אחריהם במהלך השנתיים הקרובות. באשר לשאלה מדוע ניתנים הבנדים האוליגוקלונאליים לזיהוי בנוזל הדמעות, הם משערים כי הפוליקולים הלימפטיים בבלוטת הדמעות מצויים קרוב לפוליקולים של מערכת העצבים המרכזית. הסבר נוסף לדבריהם הינו נדידה של תאים לימפואידיים או של נוגדנים מסוג IgG דרך מחסום הדם-דמעות.

המומחה מסכים עם דעת החוקרים כי יתכן ובמחקרים הקודמים שבחנו את השיטה האמורה נגרם שלא במתכוון דילול של הדגימות בשל השיטות ששימשו לאינדוקציה שלהן. בהקשר זה, מציעים החוקרים כי השיטה המיטבית למניעת דילול דגימת נוזל הדמע הינו להגביל את איסוף הדגימה למקסימום של 10mL, אשר נאספים על פי רוב תוך פחות מדקה או שתיים. הם מוסיפים כי יש צורך במחקרים נוספים בתחום על מנת לאשר את הנחתם כי שיטת ה-Isoelectric focusing של נוזל הדמע אינה נתונה לשינויים בעקבות דילול הדגימה בשל זמן איסוף ממושך, אשר עשוי להביא להחזר של הפרשה נוספת של דמעות בפני עצמו.

Mult Scler. 2010;16:87-92

לידיעה במדסקייפ