מאת ד”ר בן פודה שקד

ממחקר חדש אשר פורסם בגיליון מרץ-אפריל של ירחון Annals of Family Medicine עולה כי בדיקה של רמות ה-C-reactive protein (CRP) המבוצעת במרפאה במטרה לזהות דלקת או תהליך זיהומי בגוף עשויה לסייע לרופא בהחלטה אילו מבין החולים המתייצגים עם זיהום של דרכי הנשימה צפויים להרוויח מטיפול אנטיביוטי.

החוקרים מסבירים כי במסגרת המרפאתית, תכשירים אנטיביוטיים מועילים רק עבור חולים עם זיהום חריף של דרכי הנשימה התחתונות או עם רינוסינוסיטיס, ואולם לדבריהם טיפול יתר במצבים אלו הינו שכיח. הם מוסיפים כי הסימנים והתסמינים הינם בעלי ערך מוגבל בקביעת אילו מהחולים זקוקים לטיפול אנטיביוטי עבור מצבים אלו.

בין הסיבות הגורמות לכך שרופאי משפחה רושמים פעמים רבות אנטיביוטיקה שלא לצורך, מזכירים החוקרים את ציפיותיהם של המטופלים, כמו גם אי ודאות לגבי האבחנה.

מטרת המחקר הנוכחי הייתה לבחון שמא בדיקות CRP המבוצעות במרפאה עשויות לסייע לרופאים להחליט אילו מהחולים אינם זקוקים לטיפול אנטיביוטי, אילו מהם יכולים לקבל אנטיביוטיקה במועד מאוחר יותר ואילו מהם זקוקים לטיפול מיידי, וזאת מבלי לסכן את התוצא הקליני.

לשם כך, הוקצו אקראית 107 חולים עם זיהום בדרכי הנשימה התחתונות ו-151 חולים עם סינוסיטיס לעבור בדיקת CRP או שלא לעוברה. החולים גויסו למחקר על ידי אחד מ-33 רופאי משפחה העובדים ב-11 מרפאות כלליות בהולנד, בין נובמבר 2007 ואפריל 2008.

החוקרים ביצעו את בדיקות ה-CRP באמצעות מכשיר ה-QuickRead CRP Analyzer, אשר מפיק תוצאה תוך כשלוש דקות. ראוי לציין כי יצרנית המכשיר סייעה במימון המחקר.

הרופאים נתבקשו שלא חרשום תכשיר אנטיביוטי באם תוצאות בדיקת ה-CRP היו נמוכות מ-20 mg/L, לרשום מרשם מיידי לתכשיר אנטיביוטי באם התוצאות עלו על 100 mg/L, ולשקול לתת מרשם דחוי לאנטיביוטיקה כשהערכים היו בין 20-99 mg/L.

היעד העיקרי של במחקר נקבע כשימוש באנטיביוטיקה בעקבות הייעוץ. יעדיו המשניים כללו שימוש באנטיביוטיקה במהלך 28 ימי מעקב שלאחריו, וכן שביעות הרצון של המטופלים וקצב ההתאוששות הקלינית.

החוקרים מצאו כי החולים בקבוצת ה-CRP השתמשו פחות באנטיביוטיקה (43.4%) לעומת החולים בקבוצת הביקורת (56.6%) לאחר פגישת הייעוץ (RR, 0.77; 95% CI = 0.56-0.98). לדבריהם, הבדל זה נותר מובהק גם במהלך תקופת המעקב (52.7% לעומת 65.1%; RR, 0.81; 95% CI = 0.62-0.99).

יתרה מכך, בקבוצת ה-CRP מרשמים דחויים לתכשיר אנטיביוטי (משמע מרשם לפיו יש ליטול את התרופה רק באם מתמשכים התסמינים) נרשמו רק עבור מיעוט החולים (23%) לעומת 72% בקבוצת הביקורת (p < 0.001). בנוסף, מצאו החוקרים כי שביעות רצונם של החולים מהטיפול שקיבלו הייתה גבוהה יותר כשבוצעו בדיקות CRP במהלך הביקור במרפאה (p = 0.03). באשר לקצב ההתאוששות, היו אלו דומים בין הקבוצות.

ביחס למגבלות המחקר, מזכירים החוקרים כי לא היה בו החוזק הסטטיסטי הדרוש לזיהוי הבדלים בין החולים עם זיהום בדרכי הנשימה ובין אלו עם רינוסינוסיטיס. בנוסף, הם מציינים את היעדר הסמיות של הרופאים לזרוע המחקר, וזאת מאחר והיה עליהם לדעת את תוצאות בדיקת ה-CRP על מנת להחליט על המשך הטיפול.

החוקרים מסכמים כי בדיקת CRP המבוצעת במרפאה עשויה לסייע לרופאים בקבלת החלטה בנוגע למתן מרשם מיידי או מרשם דחוי של תכשיר אנטיביוטי, או היעדרו. לדבריהם, בדיקות אלו עשויות להביא לירידה בשימוש באנטיביוטיקה שלא לצורך וכן להגביר את שביעות רצון החולים וזאת מבלי לסכן את ההתאוששות מהמחלה.

מומחה בתחום אשר נתבקש להגיב לפרסום הדברים מציין כי מחקרים רבים אחרים בחנו גישה דומה של זיהוי חולים המצויים בסיכון גבוה יותר לזיהום חיידקי או לזיהום חיידקי חמור, וזאת באמצעות סמן נוסף הקרוי Procalcitonin. לדבריו, השימוש בסמנים אלו ובפרוטוקולים לקבלת החלטות רפואיות אפשר לרופאים לצמצם את אחוז המטופלים המקבלים אנטיביוטיקה. כך, עשויות גישות אלו לצמצם את השימוש הגבוה כיום (שלא לצורך) בתכשירים אנטיביוטיים לטיפול בזיהומים נגיפיים של דרכי הנשימה העליונות. יש צורך במחקרים גדולים יותר על מנת לאשר את המידה בה ניתן להכליל גישות אול לגבי האוכלוסייה הכללית וכן על מנת להראות כי גישות אלו מורידות את התפתחות העמידות לאנטיביוטיקה.

Ann Fam Med. 2010;8:124-133

לידיעה במדסקייפ